ספר המכריע צ״בSefer HaMakhria 92
א׳גרסינן בפרקא קמא דבכורות תנן שהיוצא מן הטמא טמא.
1
ב׳בעו מיניה מרב ששת מי רגלים הוא דסוסי' וגמלים לא מיבעי להו דלא שתו אנשי פירוש והוו להו פירשו בעלמא כי קא מיבעיא דחמור דהוא דשתו אינשי ומעלו לירקינא מאי. אמר להו תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא פירוש לא פשט רב ששת אם מתמצין מי רגלים מן הגוף אם לאו אלא פשט לאיסורא שאפילו אם תמצא לומר שאינן מתמצין מן הגוף כיון שיוצאים מן גוף טמא אסורין הן. ואותבינן ליה ממאי דתניא מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותן לגופן ואין מוצצות אותן מגופן דאלמא כל דבר שאינו מתמצה מן הגוף אע"פ שיצא מותר הוא. ואהדר הוא דאמר כרבי יעקב דשרי דבש דבורים ואסר דבש הגזין וצרעין דאלמא סבירא ליה דבש הגזין וצרעין אסור אע"פ שאינו מתמצה מן הגוף לבד שיצא מן הגוף שהוא טמא ודבש דבורים משום דשרייה רחמנא וגזירת הכתוב היא, ואמרינן כמאן אזל הא דתניא דבש הגזין וצרעין טהור ומותר באכילה דלא כרבי יעקב.
2
ג׳פירוש דהאי תנא סבר כל דבר שאינו מתמצ' מן הגוף אע"פ שיצא מגוף טמא מותר הוא, רבינו תם זצוק"ל פסק כי האי ברייתא דבמסכת מכשירין בפרק בתרא סתם משנה כי הך ברייתא דהכי תנן התם דבש צרעין טהור ומותר באכילה והאי דלא אייתי הכא המשנה משום דלא קתני בה דבש הגזין כדקתני בברייתא.
3
ד׳ופסק רבינו תם דמי רגלים של חמור אע"ג דעכורי שרו וכל שכן דסוסים וגמלים.
4
ה׳ומטעם דבש הגזין וצרעין דאע"ג דנשתנו בגופן שפיר דמי וכן נמי מי רגלים של אדם מותרין מטעם חלב האשה ואינם נראים לי כל דבריו מראש ועד סוף במה שפסק כסתם מתניתין דמכשירין אינו נראה לי דאימת קאמרינן הלכה כסתם משנה וסמכינן עלה היכא דליכא שום אמורא דדחי לה.
5
ו׳אבל הא איכא רב ששת דלא סבר לה כוותה. ודייק מסתם מתניתין דבכורות מדקתני שהיוצא מן הטמא טמא דכל היוצא מגוף טמא אע"פ שאינו מתמצה מגופו אסור. וסבר לה כרבי יעקב דפליג על מתניתין דמכשירין ואמר דבש הגזין וצרעין ולא אשכחן שום אמורא דפליג עליה דרב ששת.
6
ז׳וכיון דרב ששת דהוא בתרא חזא למתניתין דמכשירין ולא סבר לה כוותה אלא סבר כרבי יעקב דפליג עלה אי לאו דקים ליה שפיר דהכי הויא הלכתא לא הוה שביק לה ואזיל בתר רבי יעקב.
7
ח׳וקיימא לן דכל היכא דאיכא מתניתין ומתניתא ואמוראי לא סבר דכוותה ופליגי עלה, אאמוראי סמכי דאינהו בתראי ואינהו ידעי אמאי שבקי לה ופליגי עילווה והן הן בעלי הוראה וחקרו הכל וידעו שאין הלכה כמותה וגם במה שפסק דמי רגלים של חמור שרו אינו נראה לי חדא דהלכה כרב ששת כדפרישית.
8
ט׳ועוד אם תמצא לומר דהלכה כסתם מתניתין מאן לימא לן דמי רגלים של חמור אינן מתמצין מן הגוף והלא שאלו לרב ששת דבר זה ולא פשט להכי אם מתמצין ואם לאו משום דקסבר אע"ג דאינן מתמצים אסירי אבל אכתי בספק עומד אם מתמצין מן הגוף ואסירי אלא דכולי עלמא כ"ש שחכמי הרופאים אומרים שמי רגלים הן מתמצין מכל האיברים הלכך אין להתירם.
9
י׳ובמה שאמר דמי רגלים של אתון אסור משום דאתיא לאיחלופי בחלבה אינו נראה לי דאי מי רגלים של חמור שרו כדסבר מר אין לחלק בין חמור לאתון מה שלא חילק התלמוד ולא גזר דילמא אתו לאיחלופי אלא הכל דין אחד להם ומי רגלים של סוסים וגמלים אע"ג דאיכא למימר דמתמצים מגופם שרו משום דלא שרו להו אינשי והוו להו כפירשא בעלמא כעור שעל פני החמור דאמרינן לקמן דשרי משום דפירשא בעלמא הוא ומי רגלים של אדם נמי שרו אע"פ שמתמצין מגופן דהא חלב מהלכי ב' ודם מהלכי ב' טהור כדאמרינן בפ' אע"פ בכתובות.
10
י״אספר המכריע תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
11