ספר האורה, חלק א מ״אSefer HaOrah, Part I 41
א׳[מא] דין נטילת ידים לנהמא ולשבעת המינים.
מאן דבעי למיכל נהמא ומשכח מיא דרמא באגנא או במשיכלא, משכשך בגווייהו ידיה ושפיר דמי. וכי אמרינן צריך נטילת ידים ואזמוני, הני מילי היכא דבעי למיכל נהמא, אבל אי בעי למיכל פירי משבעת המינים. כגון חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון וזית ושמן ודבש, שהוא דבש תמרים, ואי נמי מחמשת המינים, חטה ושעורה ושיבולת שועל ושיפון וכוסמין, כד עבידי כמעשה קדירה, אף על גב דטעונין ברכה לאחריהם, לא בעי נטילת ידים, והילכתא אוכל מחמת מאכל צריך נטילת ידים, מאכיל גופה לא צריך נטילת ידים:
מאן דבעי למיכל נהמא ומשכח מיא דרמא באגנא או במשיכלא, משכשך בגווייהו ידיה ושפיר דמי. וכי אמרינן צריך נטילת ידים ואזמוני, הני מילי היכא דבעי למיכל נהמא, אבל אי בעי למיכל פירי משבעת המינים. כגון חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון וזית ושמן ודבש, שהוא דבש תמרים, ואי נמי מחמשת המינים, חטה ושעורה ושיבולת שועל ושיפון וכוסמין, כד עבידי כמעשה קדירה, אף על גב דטעונין ברכה לאחריהם, לא בעי נטילת ידים, והילכתא אוכל מחמת מאכל צריך נטילת ידים, מאכיל גופה לא צריך נטילת ידים:
1