ספר האורה, חלק א מ״בSefer HaOrah, Part I 42
א׳[מב] דין המוציא.
בתר דמשי ידיה אי איכא קביעותא דגברי חד שרי המוציא לכולהו, וכן ברכת היין חד מברך לכולהו, ועני כולהו בתריה אמן (ונכנס) [ונפקי], אבל יין שבתוך המזון כל חד שרי לנפשיה, מפני שאין בית הבליעה פנוי, ומיקמי דבצע בעי למיתן מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד, ובתר דשרי לבצע אסור ליה לאישתעויי ער דטעים אותה פרוסה, ואי אשתעי מקמיה דניכול צריך לחזור ולברך, ואין המסובין רשאין לטעום כלום עד שיכלו אמן מפי העונים, רוב העונין, וכן נמי בברכה של פירות ובקדושא ואבדלתא ובכולהו ברכתא דמיכלא ומשתייא אי איפסוק להון, צריך לחזור ולברך, אבל האי פסיקותא דקא פסיק לצורך מיכלא הוא לא צריך הוא למיהדר ולברוכי, דלאו הפסקה הוא, והיכא דמי דלא הוה הפסקה, אמר רב טול וברך טול וברך והבא מלח והבא ליפתן ואפילו גבול לתורי גבול לתורי לא הוה הפסקה, דצורך אכילה נינהו, דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך [דברים י"א ט"ו], והדר ואכלת ושבעת וברכת, וכולהו בדיעבד, שנים ממתינים זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינים זה לזה בקערה, והבוצע הוא פושט ידיו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, הרשות בידו, והיכא דמשכח איניש תרי דאכלי ולא גמירי כל סעודתייהו, מצוה לאכול עמהם להצטרף עמהם לזימון, אלמא כל היכא דמצי למיכל אי מייתי ליה מידי מצטרף בהדייהו:
בתר דמשי ידיה אי איכא קביעותא דגברי חד שרי המוציא לכולהו, וכן ברכת היין חד מברך לכולהו, ועני כולהו בתריה אמן (ונכנס) [ונפקי], אבל יין שבתוך המזון כל חד שרי לנפשיה, מפני שאין בית הבליעה פנוי, ומיקמי דבצע בעי למיתן מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד, ובתר דשרי לבצע אסור ליה לאישתעויי ער דטעים אותה פרוסה, ואי אשתעי מקמיה דניכול צריך לחזור ולברך, ואין המסובין רשאין לטעום כלום עד שיכלו אמן מפי העונים, רוב העונין, וכן נמי בברכה של פירות ובקדושא ואבדלתא ובכולהו ברכתא דמיכלא ומשתייא אי איפסוק להון, צריך לחזור ולברך, אבל האי פסיקותא דקא פסיק לצורך מיכלא הוא לא צריך הוא למיהדר ולברוכי, דלאו הפסקה הוא, והיכא דמי דלא הוה הפסקה, אמר רב טול וברך טול וברך והבא מלח והבא ליפתן ואפילו גבול לתורי גבול לתורי לא הוה הפסקה, דצורך אכילה נינהו, דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך [דברים י"א ט"ו], והדר ואכלת ושבעת וברכת, וכולהו בדיעבד, שנים ממתינים זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינים זה לזה בקערה, והבוצע הוא פושט ידיו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, הרשות בידו, והיכא דמשכח איניש תרי דאכלי ולא גמירי כל סעודתייהו, מצוה לאכול עמהם להצטרף עמהם לזימון, אלמא כל היכא דמצי למיכל אי מייתי ליה מידי מצטרף בהדייהו:
1