ספר האורה, חלק א מ״הSefer HaOrah, Part I 45
א׳[מה] הלכות פירות ומיני מזונות.
כיצד מברכין על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ועל פירות הארץ [הוא] אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, ועל הירקות [הוא] אומר בורא פרי האדמה, רבי יהודה אומר מיני דשאים, שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, ודוקא היכא דשתי ליה על ידי אנגרון לרפואה, דהוה ליה שמן עיקר, אבל היכא דאכיל ליה על ידי פת, הויא ליה פת עיקר, זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה:
כיצד מברכין על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ועל פירות הארץ [הוא] אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, ועל הירקות [הוא] אומר בורא פרי האדמה, רבי יהודה אומר מיני דשאים, שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ, ודוקא היכא דשתי ליה על ידי אנגרון לרפואה, דהוה ליה שמן עיקר, אבל היכא דאכיל ליה על ידי פת, הויא ליה פת עיקר, זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה:
1
ב׳קימחי דחוטי שהכל נהיה בדברו, וכן קימחא דשערי וקרא חייא שהכל, ושהוא בראש הדקלים שהכל, קפרס בורא פרי האדמה, פלפלא רטיבתא בורא פרי האדמה, ויבשתא ולא כלום, [וכן זנגבילא רטיבתא בורא פרי האדמה, יבשתא ולא כלום], חביץ קדירה וכן דייסא דכעין חביץ קדירה, כגן דאיכא [בה] דובשא, בורא מיני מזונות, כל שהוא מחמשת המינין בורא מיני מזונות, חוץ מאורז ודוחן, טחנו אפאו או בשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות [בתחלה] בורא מיני מזונות, ולבסוף בורא נפשות רבות, וכל שהוא מחמשת המינין ועבדוה בקדירה במאי דאשכח, אף על גב דשאר מינין גברי בורא מיני מזונות, ואי כייס להו מיכס בורא פרי האדמה, והיכא דקא אכיל אינש פת תערובות, כגון קמחא דדוחן, דערביה בהדיה קמחא דשערי או דחטי וכן נמי [פת] גלבונים, או אחד מהני מיני דלאו מחמשת המינין [אינון, היכא דטחנן וערבינהו בחדא חד מחמשת המינין ועבדוה פיתא מברך עליו המוציא, ואחריה שלש ברכות ואף על גב דהני שאר מיני, לא מברכינן עלייהו בורא מזונות, אפילו הכי כי ערבינהו בהדא חד מחמשת המינין] ובשלינהו בקדירה או כל מעשה קדירה דקמחא דשאר מינין דערב בהו קמחא דחיטי או דשערי, או דחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות הם הכי נמי היכא דעריב אינש קמחא דשאר מינין בהדי קמחא דחמשת המינין ועבדיה פתא, מברך עלייהו המוציא ושלש ברכות לבסוף, והיכא נמי דעריב קמחא דפרי העץ, כגון אלונים וכל דומיהם, דרגילו אינשי דאגב הדחק טוחנין להון וערבין להון בהדי חמשת המינין אי עבדינהו מעשה קדירא [מברך עליה בורא מיני מזונות ואי עבדינהו פיתא] מברך עליה המוציא, דכל מיני בתר חמשת המינין אזלי גרירי, כללא דמלתא כל מיני דגן מבושלין כגון חמשת המינין חטה ושעורה ושבולת שועל ושיפון וכוסמין שהם מבושלים בקדירה, בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם לא בשלינהו וכייס להו מיכס, מברך בתחלה בורא פרי האדמה [ולבסוף בורא נפשות רבות], וכן לכל המינין, מאי טעמא בעינייהו קיימא, ורהיטא בין דמפשי ביה קמחא, בין דלא מפשי ביה קימחא, מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, חביצא [אי] אית בה פירורין שיש להם תואר לחם אף על פי שהם פחותים מכזית, מברכין עלייהו המוציא ושלש ברכות, ואם אין להם תואר לחם, בתחלה מברך בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש:
2
ג׳טריתא דארעא בורא מיני מזונות ואי קבע סעודתיה עלוהי המוציא ושלש ברכות, דובשא דתמרי שהכל דזועה בעלמא הוא, ואי עבדינהו טרומא בורא פרי העץ דבמילתייהו קיימא, ולבסוף על העץ ועל פרי העץ:
3
ד׳(ששובא) [שתיתא] עבה דלאכילה עבדו בורא מיני מזונות, רכה דלרפואה עבדו לה שהכל:
4
ה׳פת הבאה בכיסנין, פירוש הוא פת בין מתובלת בין אינה מתובלת שעושין אותן (כענין) [כעכין] יבושין, וקורין אותן ברנדלי"ש וכוססין אותן בבית המשתה, מברך לפניה ואין מברך לאחריה, ואי אכיל להו בתורת כוסנין, וקבע סעודתיה עילוייהו, בתחלה מברך המוציא, ולבסוף שלש ברכות:
5
ו׳על הירקות בורא פרי האדמה, שליקות בורא פרי האדמה, דבמילתייהו קיימא, [תומי וכרתי] קרא חייא וסלקא וכרבא שהכל, וכד שליק להו בורא פרי האדמה, [וכן נמי כל מידי דלאו אורחייהו דאינשי למיכלינהו בחיותיהו מברך עליו שהכל ואי שליק להו בורא האדמה], אבל כל מידי דאורחייהו למיכלינהו בחיותייהו מברך עלייהו בורא פרי האדמה, דבמילתיהו קיימא:
6
ז׳ושלקות דאישתני לעילויא כגון [קרי וסלקא] כרבא כד מבשלי בורא פרי האדמה, לא מבשלי מברך שהכל, (גרגלילה) [גרגלידי] דליפתא בין רברבי בין זוטרי, כד מבשלי בורא פרי האדמה, בחיותייהו שהכל, דלאו דרכיה דאיניש למיכליה בחיותייהו, וקיימא לן [כרבי יוחנן דאמר] דאפילו על פת ויין אם אמר שהכל יצא, מיהו בתחלה צריך לברך על כל מין ומין כהלכתו, אבל אי אישתלי ובריך אכולהו שהכל יצא, אי נמי כגון דלא ידע ברכתא דההוא מינא, ואיתיה באתרא דלית תמן מאן דגמיר מיניה ברכה דההוא מינא, אומר שהכל ויצא, או נימא הכי בריך רחמנא מלכא מריה דההוא מינא או דברא ההוא מינא, אבל מאן דאתי קמיה מיני מגדים, ולא ידע אי (שהכל כיוצא בו) [מיני אילן אינון] או פרי האדמה, לא לבריך עלייהו שהכל, אלא בורא פרי האדמה ונפיק [בהו], כדתנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, על פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל יצא, וכללא דמילתא כל היכא דאיכא כזית בעי ברכה תחלה וסוף, וכל היכא דליכא כזית בתחלה מברך עליה, דאסור ליהנות מן העולם [הזה] בלא ברכה, ולבסוף לא בעי ברכה:
7
ח׳תבשילא דסילקא [וליפתא] אף על גב דמפשי ביה קימחא, בורא פרי האדמה, דלדבוקי בעלמא הוא דיהבי ביה קימחא:
8
ט׳ומיא דסלקא (ודבשתא) [ודשבתא], ודכולהו סלקי בורא פרי האדמה, דקיימא לן דמיא דכולהו שלקי כשלקי גופייהו:
9
י׳כל דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר וחלב וגבינה ובצים ודגים מברך שהכל, על המלח ועל הזמית כמהין ופטריות שהכל:
10
י״אעל המים ועל השכר שהכל, ואחריו בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת חי העולמים, והני מילי אי שתי להו לצמאו, אבל אי לא צריך להו למשתי ושתי להו כגון מאן דחנקתיה אימצא, לא צריך לברוכי על היין בורא פרי הגפן, היו לפניו מינין הרבה בזמן שברכותיהן שוות אף על פי שיש בהן ממין שבעה, חביב עדיף, אין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה וחביב עדיף, וכל המוקדם בפסוק קודם לברכה, כגון ענבים ותאינים ורמונים, [אבל כל הסמוך לארץ קודמים לברכה כגון זתים ותמרים ותמרים קודמים לענבים ותאינים ורמונים], כדרב המנונא, וענבים נמי דקדומי לרמונים, הני מילי בדלית חד מינייהו חביב, כגון דאיכא אינשי דחביבי עלייהו רמונים ותאינים מענבים חביב קודם, אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה [בתוך הסעודה], כגון בישרא וכוורי וכל מיני בישולא דדרכייהו למיכל בהו ריפתא וירקי ובוציני, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, דפת פותרת כל מיני מאכל דאכל בתריה, [דברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגון חביצא ודייסא טעונין ברכה לפניהם, ואין טעונין ברכה לאחריהן] דברים הבאים לאחר הסעודה ונאכלין לאחר הסעודה, כגון תמרי ורמוני ושאר [מיני] מגדי ואייתינון ואכיל להון בתוך הסעודה [טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, וחביצה דאכיל להון בתוך הסעודה מאי טעמא] לא צריך ברכה [לאחריו], דכיון דמין דגן הוא מיפטר בברכת המזון, אבל תמרי ורמוני ושאר מגדי דלא מין דגן הוא, לא מיפטר בברכת המזון, אי לא אכיל בהו פת, כללו של דבר דברכות כל שלפניו בורא מיני מזונות, לאחריו על המחיה, והני מילי בחמשת המינין, אבל בשאר מינים, כגון אורז ודוחן אליבא דמאן דאמר דהלכתא (כחנינא) [כמתניתין] דהכוסס את האורז, היכא דאפאו ובשלו דמברך בורא מיני מזונות, אפילו הכי לאחריו לא מברך אלא בורא נפשות רבות, [וכל שלפניו בורא פרי האדמה, לאחריו בורא נפשות רבות], כגון כוסס חד מחמשה המינין, או מאן דאכיל פירי דארעא וירקא, דמברכין לקמייהו בורא פרי האדמה, ולאחריו בורא נפשת רבות, [וכל מאי דמברכי קמיה שהכל, כגן ירקי ומגדי טובא המפורשין לעיל, דלאו דרכו למיכלינהו הכי, או מאן דשתי מיא ושכרא ושאר משתאות מברך קמייהו שהכל, לאחריו בורא נפשות רבות], וכל שלפניו בורא פרי העץ, כגון פירות דחמשת המינין, דאינון גפן ותאינה ורמון זתים ותמרים, לאחריהם על העץ ועל פרי העץ, אבל כל שאר [פירות] אילן דלא מחמשת המינין הללו האמורים בפסוק מברך לפניהם בורא פרי העץ, ולאחריהם בורא נפשות רבות, כללא הוא כל אילן דנתרי טרפיה בסיתוא ופיישין גווזיה ועיילי מאן בגויה ומהנפיק טרפיה מני גווזייהו, אילן הוא ומברכין על פירותיה בורא פרי העץ, וכל אילן דיבוש בסיתוא ובלי לגמרי גווזיה וטרפיה והדר פארי משרשין דידיה, עשב הוא ומברכין על פירותיה בורא פרי האדמה, כללא אחרינא תניא בתוספתא כל שמוציאה עלין מעיקרה עשב הוא ומברכין על פירותיו בורא פרי האדמה, וכל המוציא עלין מעצו, עץ הוא ומברכין עליו בורא פרי העץ, ואי בר ריחא הוא, דדמיא להדס [מברך] עצי בשמים, סוכר וקניא דסוכר בורא פרי האדמה, כללא דמילתא כל שהוא פרי מברכין עליו בורא פרי העץ, וכל שאינו פרי, אף על גב דמעץ קא נפקי, או מאן דאכיל קליפי עצים, לא מברכין אלא בורא פרי האדמה, וכדמפורש בענין צלף וקפרס ואביונות לא מצינו אילן שמברך על פירותיו ברכה אחרת חוץ מבורא פרי העץ, אלא פירות שלא נגמרו כגון בוסר [ופגין] ובישלא כומרא שמברכין עליהן שהכל, אי נמי אילני סרק שהאוכל ממה שמוציאין כגון בנות אסא, אף על גב דבשילן והוין כמו פירות, לאו פירות, חשבינן [להו], ולא מברכין עלייהו אלא שהכל, וכן כל כיוצא בהן:
11
י״במאימתי מברכין על המוגמר, משתעלה תמרתו, דבעי אוריחי, ואף על גב דעדיין לא ארח, ועל כל המוגמרות כלן מברך עלייהו בורא עצי בשמים, חוץ ממושך ואיזבד שנטל מן חיה, מברכין עליו בורא מיני בשמים משחא דאפרסמא מברך בורא שמן ערב (ועשרתא) [וכשרתא] שהוא גליא (דמשחא) [ומשחא] כבישא שעיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשכרין אותו ומשחא טחינא, כולהו מברך עלייהו בורא עצי בשמים:
12
י״גסליקו להו הלכות פירות ומיני מזונות:
13