ספר האורה, חלק א מ״זSefer HaOrah, Part I 47
א׳[מז] הלכות כלאי בהמה.
אסור להרביע כלאים, סוסיא על חמרא, וחמרא על סוסיא וכן למלאכה, לא שנא בהמה וחיה, ולא שנא עוף, ואסור למינקט חמרא קמי סוסיא, ואפילו ליחדה נמי לחמרא קמי סוסיא בביתא אסור, ואסור נמי למימר ליה לגוי לארבועי כלאים שאף הם נצטוו על הכלאים, והלכתא כל שני מיני בפרות אסורים לחרוש ולדוש ולמשוך ולנהוג ואפילו פרה וחמור, וישראל שנתן בהמות לגוי והכניסן לגורן פטור מלא תחסום ומלא תחרוש בשור ובחמור, וגוי דמשתתף בהדי ישראל בחרישה ובדישה לענין שבת ודאי אסור, דחייביה רחמנא שביתה הוא ובהמתו שורו וחמורו, אבל לענין חסימת פי פרה וחרישה בשור ובחמור, כיון דגוי קא עביד והוא ליתא בהדיה לא עביד ישראל אסורא ופטור לענין דישה בשור ובחמור, דאמור רבנן מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור משום דשור פשר וחמור לא פשר, וחס רחמנא לחלישת דעתא דחמור ואסור:
אסור להרביע כלאים, סוסיא על חמרא, וחמרא על סוסיא וכן למלאכה, לא שנא בהמה וחיה, ולא שנא עוף, ואסור למינקט חמרא קמי סוסיא, ואפילו ליחדה נמי לחמרא קמי סוסיא בביתא אסור, ואסור נמי למימר ליה לגוי לארבועי כלאים שאף הם נצטוו על הכלאים, והלכתא כל שני מיני בפרות אסורים לחרוש ולדוש ולמשוך ולנהוג ואפילו פרה וחמור, וישראל שנתן בהמות לגוי והכניסן לגורן פטור מלא תחסום ומלא תחרוש בשור ובחמור, וגוי דמשתתף בהדי ישראל בחרישה ובדישה לענין שבת ודאי אסור, דחייביה רחמנא שביתה הוא ובהמתו שורו וחמורו, אבל לענין חסימת פי פרה וחרישה בשור ובחמור, כיון דגוי קא עביד והוא ליתא בהדיה לא עביד ישראל אסורא ופטור לענין דישה בשור ובחמור, דאמור רבנן מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור משום דשור פשר וחמור לא פשר, וחס רחמנא לחלישת דעתא דחמור ואסור:
1