ספר האורה, חלק א נ״הSefer HaOrah, Part I 55
א׳[נה] דין שביתת עבדים.
ואסור לאדם לומר לעבדו לקוט לנו ענבים שנאכל לערב, שעבדו חייב לשמור שבת כמוהו. ועבדו ושפחתו מותר לקיימן אף על פי שלא נתגיירו, אבל חייב אדם להשביתם מלעשות מלאכה כל עיקר, דכתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך [דברים ה' י"ד]. ועבד כנעני שלא רצה להתגייר אסור לקיימו וימכרנו לאלתר, ואם התנה אותו העבד עם רבו על מנת שאינו מל וגלגל עמו שנים עשר חודש, אם מל מוטב, ואם לאו ימכרנו לגוים, ושפחה שאומרת יהודית אני, וכל מעשיה מעשי גוים, מותר למכרה לגוים, ולא כל הימנה שתאמר יהודית אני, שטבילת עבדים לא בסתר הוא. כדאמרינן גר צריך [טבילה עם] שלשה. וקיימא לן דמוזהרין אנו ומצווין על שביתת עבדים ושפחות בין מולין בין שאינו מולין:
ואסור לאדם לומר לעבדו לקוט לנו ענבים שנאכל לערב, שעבדו חייב לשמור שבת כמוהו. ועבדו ושפחתו מותר לקיימן אף על פי שלא נתגיירו, אבל חייב אדם להשביתם מלעשות מלאכה כל עיקר, דכתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך [דברים ה' י"ד]. ועבד כנעני שלא רצה להתגייר אסור לקיימו וימכרנו לאלתר, ואם התנה אותו העבד עם רבו על מנת שאינו מל וגלגל עמו שנים עשר חודש, אם מל מוטב, ואם לאו ימכרנו לגוים, ושפחה שאומרת יהודית אני, וכל מעשיה מעשי גוים, מותר למכרה לגוים, ולא כל הימנה שתאמר יהודית אני, שטבילת עבדים לא בסתר הוא. כדאמרינן גר צריך [טבילה עם] שלשה. וקיימא לן דמוזהרין אנו ומצווין על שביתת עבדים ושפחות בין מולין בין שאינו מולין:
1
ב׳[נה*] דין שלש סעודות.
ועיקר שלש סעודות חדא בליליא וחדא בצפרא וחדא במנחה, והאי דנהוגי למיעבד תרווייהו אחדא (הוא) [זימנא איכא] מאן דלא שכיח ליה, ולא אפשר לתקוני תרתי מאכלי לתרתי זימנא לשחרית ולמנחה. וכי היכי דלא ליפשע במצות שלש סעודות, שרינן להו לפסוק סעודתן משום כבוד שבת, ולברך ברכת המזון באמצע ואף על גב דדעתייהו למיכל טפי הני ברכות לאו לבטלה נינהו אלא לקיומו. שלש סעודות שצוהו המקום ומברכינן להו אך מצוה מן המובחר למעבדינהו שחרית ומנחה [כדאשכחן בערבי פסחים ערב פסח שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות], ומי שאכל הרבה ואין נפשו יפה עליו לאכול שלש סעודות, אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער יאכל ויקיים, ואם לאו פטור, שלא תקינו שלש סעודות אלא לכבוד שבת ולעונג, וכיון שמצטער פטור, וביומא דשבתא דחסרי עשרים וארבעה ברכות מתפילות ערבית יוצר ומנחה ושני ברכות דתפילין שאין נוהגת בשבת ויום טוב [אייתי תשעה עשר] חילופינהו, שבעה דתפילת מוסף, ושמונה דסעודה שלישית וארבעה דהבדלה, הרי תשע עשרה אשתיירו חמשה וצריך לאשלימינהו במיני מגדים, מדיחין כוסות וקערות ותמחיון מלילי שבת לשחרית ומשחרית למנחה, ומן המנחה למעלה אסור, וכוסות מותרין שאין קבע לשתייה ולמרהט בשבתא [לבי מדרשא] שפיר דמי [דאמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקאי רהטי לפירקא [דשבתא] אמינא קא מחלליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג [הושע י"א י'] אנא נמי רהיטנא]:
ועיקר שלש סעודות חדא בליליא וחדא בצפרא וחדא במנחה, והאי דנהוגי למיעבד תרווייהו אחדא (הוא) [זימנא איכא] מאן דלא שכיח ליה, ולא אפשר לתקוני תרתי מאכלי לתרתי זימנא לשחרית ולמנחה. וכי היכי דלא ליפשע במצות שלש סעודות, שרינן להו לפסוק סעודתן משום כבוד שבת, ולברך ברכת המזון באמצע ואף על גב דדעתייהו למיכל טפי הני ברכות לאו לבטלה נינהו אלא לקיומו. שלש סעודות שצוהו המקום ומברכינן להו אך מצוה מן המובחר למעבדינהו שחרית ומנחה [כדאשכחן בערבי פסחים ערב פסח שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות], ומי שאכל הרבה ואין נפשו יפה עליו לאכול שלש סעודות, אם יכול לאכול כביצה ואינו מצטער יאכל ויקיים, ואם לאו פטור, שלא תקינו שלש סעודות אלא לכבוד שבת ולעונג, וכיון שמצטער פטור, וביומא דשבתא דחסרי עשרים וארבעה ברכות מתפילות ערבית יוצר ומנחה ושני ברכות דתפילין שאין נוהגת בשבת ויום טוב [אייתי תשעה עשר] חילופינהו, שבעה דתפילת מוסף, ושמונה דסעודה שלישית וארבעה דהבדלה, הרי תשע עשרה אשתיירו חמשה וצריך לאשלימינהו במיני מגדים, מדיחין כוסות וקערות ותמחיון מלילי שבת לשחרית ומשחרית למנחה, ומן המנחה למעלה אסור, וכוסות מותרין שאין קבע לשתייה ולמרהט בשבתא [לבי מדרשא] שפיר דמי [דאמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקאי רהטי לפירקא [דשבתא] אמינא קא מחלליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דאמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג [הושע י"א י'] אנא נמי רהיטנא]:
2