ספר האורה, חלק א נ״דSefer HaOrah, Part I 54
א׳[נד] דין נר.
לא יפלה את כליו לאור הנר, אבל מסתכל הוא מה שבכוס, או מה שבקערה ואינו חושש, ולא יקרא לאור הנר אפילו גבוהה שתי קומות, ואי איכא אחרינא בהדיה וקרי תרווייהון בחד ענינא שרי, ובין שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע בודק כוסות וקערות לאור הנר בדנפטא, אבל בדמשחא שמש שאינו [קבוע] אסור ושמש קבוע מותר, ואין מורין כן. ואלו גוי דמדליק נר בביתא דישראל אסור [לישראל] לאשתמושי לאותו הנר דוודאי אדעתא דישראל הוא מדליק דהוא מריה דביתא, ואי מתקן הנר לאפושי נהורא הכי נמי אסור לאשתמושי לאותו הנר ישראל, וכל שכן אם עבדו ושפחתו מדליק, ותיקן הנר שהוא אסור לשם רבן הם עושים, ועוד ששביתתן על רבן:
לא יפלה את כליו לאור הנר, אבל מסתכל הוא מה שבכוס, או מה שבקערה ואינו חושש, ולא יקרא לאור הנר אפילו גבוהה שתי קומות, ואי איכא אחרינא בהדיה וקרי תרווייהון בחד ענינא שרי, ובין שמש קבוע ובין שמש שאינו קבוע בודק כוסות וקערות לאור הנר בדנפטא, אבל בדמשחא שמש שאינו [קבוע] אסור ושמש קבוע מותר, ואין מורין כן. ואלו גוי דמדליק נר בביתא דישראל אסור [לישראל] לאשתמושי לאותו הנר דוודאי אדעתא דישראל הוא מדליק דהוא מריה דביתא, ואי מתקן הנר לאפושי נהורא הכי נמי אסור לאשתמושי לאותו הנר ישראל, וכל שכן אם עבדו ושפחתו מדליק, ותיקן הנר שהוא אסור לשם רבן הם עושים, ועוד ששביתתן על רבן:
1
ב׳טלית שאחז בו את האור, פושטה ומתכסה בה, ואם כבתה כבתה, וכן ספר תורה שאחז בו את האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה ונר שעל גבי טבלא בשוכח מנער את הטבלא והוא נופל ואם כבה כבה, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לנער את הטבלא, נר שאחורי הדלת אסור לפתוח ולנעול הדלת כדרכו, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה בשבת ואפילו ברוח מצויה, בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד, ומותר לכבות את הנר בשביל החולה שיש בו סכנה, כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותו שבת, דהלכה כרבי שמעון במוקצה חוץ מן מוקצה מחמת איסור, ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותו שבת, פמוט שהדליקו בו באותו שבת דברי הכל אסור לטלטלו לא הדליקו עליו באותו שבת מותר לטלטלו לדברי הכל, וכן הלכה, ומטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה, בין יחדה בין לא יחדה, והוא שלא היה עליה כל בין השמשות, אבל היה עליה כל בין השמשות מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. דג מלוח מותר לטלטלו, בשר בין חי בין מלוח מותר לטלטלו. מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין הכל כדברי בית הלל. והלכתא מניחין נר על גבי דקל בשבת. ואין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב. גוי שליקט עשבים או מילא מים להשקות בהמתו בשבת, מאכיל ומשקה אחריו ישראל, אם אין מכירו, אבל אם מכירו אסור. גזירה שמא ירבה בשבילו. אבל אם הדליק את הנר להשתמש בו, או עשה כבש לירד בו, יורד וישתמש בו ישראל, בין מכירו בין אין מכירו, דנר לכבש בין לאחד בין למאה:
2