ספר האורה, חלק א ס״גSefer HaOrah, Part I 63
א׳[סג] הלכות אבל.
מותר המתים למתים מותר המת ליורשין:
מותר המתים למתים מותר המת ליורשין:
1
ב׳והיכא דנפיק שיכבא מקמיה פניא ואי נמי ממתא למתא ולא איסתתם הגולל אלא בליליא הנך דאיתנייהו בביתא מנו מעידנא דאיכסו [שכבא] מנייהו הנך דבהדי שיכבא [מגו מעידנא דאיסתתם הגולל ואם איתיה לגדול הבית בביתא הנך נמי דאזלי בהדא שיכבא סמכו על גדול הבית ומאנו בהדיה ואם איתיה לגדול הבית בהדי שיכבא] הם מנו לנפשייהו [והוא מנו לנפשיה]:
2
ג׳ומאן גדול הבית, דסמיך ביתא עליה:
3
ד׳על כל המתים כולן מדחה מטתו, שממהר להוציא מטתו, הרי זה משובח, על אביו ועל אמו הרי זה מגונה, היה ערב שבת או ערב יום טוב, או שהיה גשמים מזלפים על מטתו, הרי זה משובח, על כל המתים רצה למעט בעסק, ורצה אינו ממעט, על אביו ועל אמו ממעט:
4
ה׳על כל המתים כולן רצה חולץ רצה אינו חולץ, על אביו ועל אמו חולץ, ופירוש חולץ כתיפו ומוציא זרועו מן הקרע של חלוק ונמצא זרועו עם כתיפו מגולה:
5
ו׳[על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום ועל אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו], על כל המתים נכנס לאחר שלשים יום לשמחה ולאכילה, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חודש:
6
ז׳על כל המתים אפילו לבוש עשרה חלוקים אינו קורע אלא העליון, על אביו ועל אמו קורע את כולן. (ואפרקסותו) [ואפקרסותו] אינה מעכבת:
7
ח׳על כל המתים רצה מבדיל קמיה שפה שפת הבגד להניחו קיים רצה אינו מבדיל, על אביו ועל אמו מבדיל:
8
ט׳על כל המתים שולל לאחר שלש ומאחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינה מאחה לעולם, והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה, על כל המתים קורע בכלי, על אביו ועל אמו ביד:
9
י׳על כל המתים קורע מבפנים, ועל אביו ועל אמו מבחוץ, וכן לנשיא:
10
י״אתחילת קריעה טפח ותוספת כל שהוא:
11
י״בהכופה מטתו כופה כל מטות הבית:
12
י״גאבל אסור בתשמיש, ואסור בשאילת שלום:
13
י״דשלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן, קברו ברגל, רגל עולה למנין שלשים, ואינו עולה למנין שבעה:
14
ט״וומאן דשכיב ליה שיכבא ביום טוב ראשון או בשאר ימות המועד מנו שיתא לאחר ימי המועד דיום טוב שני עולה מן המנין:
15
ט״זוהיכא דמית ליה מת קודם ראש השנה, יום אחד עולה למנין שבעה וראש השנה שבעה הרי ארבעה עשר, ושבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, [הרי אחד ועשרים ויום הכפורים חשיב להו] שבעה הרי שמונה ועשרים, לבתר יומא דכפורי מני תרין יומין ומשלים שלשים יום ומגלח ערב סוכות וכן הלכה, כל הרגלים מפסיקין אבלות, אם מת יום אחד קודם הרגל, ואפילו מקצת היום, וראש השנה ליום הכפורים כרגלים:
16
י״זשמועה קרובה נוהגת [שבעה] ושלשים, [שמועה] רחוקה [אינה נוהגת אלא יום אחד, ואיזהו רחוקה] משלשים יום ואילך, שמע שמועה [קרובה] ברגל ואחר הרגל נעשית רחוקה עולה לו, ואינה נוהגת אלא יום אחד ועל שמועה קרובה קורע, ועל שמועה רחוקה אינו קורע, שמועה רחוקה אין צריך עטיפת הראש וחליצת מנעלים אלא יום אחד בלבד, אבל אוכל בשר מליח משני ימים ואילך ושותה יין מגתו, משלשה יום ואילך, באה ומצאן כשהן יושבין, ביום הראשון וביום השני מונה עמהן [ומשלשה ואילך מונה לעצמו, רבי שמעון אומר אפילו בא ביום השביעי ומצאן שיושבין מונה עמהן והוא דאיכא גדול הבית בבית והלכה כרבי שמעון לא מצאן שיושבין] מונה לעצמו:
17
י״חמי שתכפהו אביליו זה אחר זה [הכביד שערו] הרי זה מיקל בסכין ובתספורת אבל לא במספרים, ואם היו בגדיו צואים מדיחן בצונן, אבל לא במים חמין:
18