ספר האורה, חלק א ס״בSefer HaOrah, Part I 62
א׳[סב] הלכות הבדלות ובשמים.
אסור לאדם לעשות מלאכה במוצאי שבת עד שיבדיל בתפילה ועל הכוס, והנגיד פסק הבדיל באחת מהן מותר לעשות מלאכה. ואם לא הבדיל לא בזו ולא בזו וצריך לצאת לדרך לעשות צרכיו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ועושה צרכיו. אם היו סועדין בשבת והחשיך גומרין כל סעודתן ומזמנין ואחר כך מבדילין. דהבדלה אינה קובעת, והני מילי לאפסוקי סעודתא, אבל אתחולי לא מתחילינן משחשיכה עד שיבדיל. והני מילי דלא מפסיקינן לאכילה, אבל לשתייה לאו דבר חשוב הוא ומפסיקינן והדר מבדיל. והמבדיל על היין מברך לאחר שתייתו על הגפן ועל פרי הגפן, לפי שהבדלה מצוה בפני עצמה הוא, דיש הבדלה בלא סעודה, ולכשיסעוד וירצה לשתות, מברך על היין בורא פרי הגפן. ואסור לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס, ואם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. [עד יום רביעי] (ואם חל בכל השבת כולה מועד ואפילו יום הכפורים וראש השנה אין אומרים במוצאי שבת ויהי נועם ולא ויתן לך, ויש אומרים שאם יהיה מנהג במקום לומר סדר קדושה אומרין אבל הרי"ף לא פסק כך. ומצאתי כתוב בסדר רבי יצחק בן מאקטיל ז"ל שהכל לפי המנהג אף על פי שלא פסק בכך), והמבדיל מברך על האבוקה או על עששית או על הנר. ופושט ומברך וכל העומדין פושטין ידיהן לאור שמברך עליו ומשום הכי פשטינן ידים לאור הנר למיחזי אי איכא נהורא. שמצוה להסתכל בצפרנים להשכיל ולהבין בין צפורן לבשר, והאורה נראית בהם קודם ומברך. אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, אין מברכין על הנר אלא במוצאי שבתות הואיל ותחילת ברייתו הוא. ובמוצאי יום הכפורים. אין מברכין אלא על האור ששבת מחמת איסור ואם נתכבו העששית שהדליקו ביום הכפורים ויש לו אש טמון ששבת ממלאכה מותר לברך עליו. ואין מברכין על אור היוצא מן העצים ומן האבנים. ואין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים ולא של מתים ולא של עבודה זרה. אבל של ישמעאלים מברכין, שאין מסיבתן לעבודה זרה. ויום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר [המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים] בין יום השביעי לששת ימי המעשה דסדר הבדלות הוא מונה, ואומר החל עלינו וכו'. ואין מבדילין על הפת. אבל אשיכרא אם חמר מדינה הוא מבדילין:
אסור לאדם לעשות מלאכה במוצאי שבת עד שיבדיל בתפילה ועל הכוס, והנגיד פסק הבדיל באחת מהן מותר לעשות מלאכה. ואם לא הבדיל לא בזו ולא בזו וצריך לצאת לדרך לעשות צרכיו אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ועושה צרכיו. אם היו סועדין בשבת והחשיך גומרין כל סעודתן ומזמנין ואחר כך מבדילין. דהבדלה אינה קובעת, והני מילי לאפסוקי סעודתא, אבל אתחולי לא מתחילינן משחשיכה עד שיבדיל. והני מילי דלא מפסיקינן לאכילה, אבל לשתייה לאו דבר חשוב הוא ומפסיקינן והדר מבדיל. והמבדיל על היין מברך לאחר שתייתו על הגפן ועל פרי הגפן, לפי שהבדלה מצוה בפני עצמה הוא, דיש הבדלה בלא סעודה, ולכשיסעוד וירצה לשתות, מברך על היין בורא פרי הגפן. ואסור לטעום כלום עד שיבדיל על הכוס, ואם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. [עד יום רביעי] (ואם חל בכל השבת כולה מועד ואפילו יום הכפורים וראש השנה אין אומרים במוצאי שבת ויהי נועם ולא ויתן לך, ויש אומרים שאם יהיה מנהג במקום לומר סדר קדושה אומרין אבל הרי"ף לא פסק כך. ומצאתי כתוב בסדר רבי יצחק בן מאקטיל ז"ל שהכל לפי המנהג אף על פי שלא פסק בכך), והמבדיל מברך על האבוקה או על עששית או על הנר. ופושט ומברך וכל העומדין פושטין ידיהן לאור שמברך עליו ומשום הכי פשטינן ידים לאור הנר למיחזי אי איכא נהורא. שמצוה להסתכל בצפרנים להשכיל ולהבין בין צפורן לבשר, והאורה נראית בהם קודם ומברך. אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, אין מברכין על הנר אלא במוצאי שבתות הואיל ותחילת ברייתו הוא. ובמוצאי יום הכפורים. אין מברכין אלא על האור ששבת מחמת איסור ואם נתכבו העששית שהדליקו ביום הכפורים ויש לו אש טמון ששבת ממלאכה מותר לברך עליו. ואין מברכין על אור היוצא מן העצים ומן האבנים. ואין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים ולא של מתים ולא של עבודה זרה. אבל של ישמעאלים מברכין, שאין מסיבתן לעבודה זרה. ויום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר [המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים] בין יום השביעי לששת ימי המעשה דסדר הבדלות הוא מונה, ואומר החל עלינו וכו'. ואין מבדילין על הפת. אבל אשיכרא אם חמר מדינה הוא מבדילין:
1