ספר האורה, חלק א ס״אSefer HaOrah, Part I 61
א׳[סא] דין לקרות בשטרי הדיוטות.
ואסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת. וקוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות, כדי שלא יזיקו בהם רבים, ובכרמלית אפילו טובא נמי. והמנער טליתו בשבת אי לא קפיד עלייהו מותר. וקורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, ולא שרי לדבקן בקורה, דהוה ליה בנין ולא כדי שתעלה אלא כדי שלא תוסיף בשבר ותפול לארץ. נותנים מים על גבי שמרים בשביל שצולו ומסננין את היין בסודרין. ובלבד שלא יעשה (נימא) [גומא] בסידור. חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחה ביד אבל לא בכלי. עושין אנומלין בשבת. ואיזה הוא אנומלין יין ושמן ודבש. נתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד ואוכל, ולא יתן לתוך סל או לתוך קופה. סוחטין בפגעין ובפרושין ובעוזרדין אבל לא ברמונים. מפי שיש עושין מהם יין. זתים וענבים שריסקן מערב שבת למחר היוצא מהן מעצמן מותר. אין נוקבין נקב חדש בשבת אבל נקב ישן מותר. גובתא, פירוש שפופרת, אסור לחתכה ולתקנה בשבת, נפלה מחזירין אותה בשבת. נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור. לא ישוט אדם (בערובה) [בבריכה] מלאה מים אפילו עומדת בחצר, ואי אית ליה גידודי מותר. מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן, ולא ישתטף בצונן ויתחמם [כנגד המדורה] מפני שמפשיר המים שעליו. מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה בשביל שתפוג צינתן ולא בשביל שתתחמם. אין רואין במראה של מתכות בשבת אבל אם קבוע בכותל מותר. מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים אם הם לצורך השבת, ושלא לצורך השבת מפירין, אבל אין נשאלין. מחשבין חשבונות בשבת שאין צריכין, ואין מחשבין חשבונות הצריכין. וחשבונות של מצוה מותרין. אין ממירין את העגלים אבל מלעיטין. ומהלקטין אותן לתרנגולים ונותנין מים על גבי מורסין אבל לא גובלין. ואיזה הוא המראה מרביצה (ופותח) [ופוקס] את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת. הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד [ונותן לה כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן]. [מהלקטין לתרנגולין] דעפו ליה בידיה ובולע מעצמו אבל אין נותן בפיו עד מקום שאין יכול להחזיר. ומותר לחתוך בשבת קשרי הטלה או התרנגול כשהוא מקושר בשפוד כשהוא צלי, כהדא דמתניתין שובר אדם את החב[י]ת לאכול הימנה גרוגרת, ואמרינן בגמרא מתיר ומפקיע וחותך, מידי דהוה אשובר עצם להוציא ממנו מוח. ואסור בשבת לתת בגד כנגד פיו כדי לשתות מים עכורים או יין או שום משקה עכור משום סחיטה ששפתיו סוחטות את הבגד, אבל שופך את המים על הבגד ומאליהן יקלחו ולא יסחוט. ומותר לחתוך ענף מדקל מבעוד יום, ומותר להניחו על השלחן בשבת להבריח הזבובים, דכיון דלצורך כך [חתכו] עשאו כלי גמור הוא ואין בו איסור טילטול:
ואסור לקרות בשטרי הדיוטות בשבת. וקוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות, כדי שלא יזיקו בהם רבים, ובכרמלית אפילו טובא נמי. והמנער טליתו בשבת אי לא קפיד עלייהו מותר. וקורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה, ולא שרי לדבקן בקורה, דהוה ליה בנין ולא כדי שתעלה אלא כדי שלא תוסיף בשבר ותפול לארץ. נותנים מים על גבי שמרים בשביל שצולו ומסננין את היין בסודרין. ובלבד שלא יעשה (נימא) [גומא] בסידור. חרדל שלשו מערב שבת, למחר ממחה ביד אבל לא בכלי. עושין אנומלין בשבת. ואיזה הוא אנומלין יין ושמן ודבש. נתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד ואוכל, ולא יתן לתוך סל או לתוך קופה. סוחטין בפגעין ובפרושין ובעוזרדין אבל לא ברמונים. מפי שיש עושין מהם יין. זתים וענבים שריסקן מערב שבת למחר היוצא מהן מעצמן מותר. אין נוקבין נקב חדש בשבת אבל נקב ישן מותר. גובתא, פירוש שפופרת, אסור לחתכה ולתקנה בשבת, נפלה מחזירין אותה בשבת. נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור. לא ישוט אדם (בערובה) [בבריכה] מלאה מים אפילו עומדת בחצר, ואי אית ליה גידודי מותר. מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן, ולא ישתטף בצונן ויתחמם [כנגד המדורה] מפני שמפשיר המים שעליו. מביא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה בשביל שתפוג צינתן ולא בשביל שתתחמם. אין רואין במראה של מתכות בשבת אבל אם קבוע בכותל מותר. מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים אם הם לצורך השבת, ושלא לצורך השבת מפירין, אבל אין נשאלין. מחשבין חשבונות בשבת שאין צריכין, ואין מחשבין חשבונות הצריכין. וחשבונות של מצוה מותרין. אין ממירין את העגלים אבל מלעיטין. ומהלקטין אותן לתרנגולים ונותנין מים על גבי מורסין אבל לא גובלין. ואיזה הוא המראה מרביצה (ופותח) [ופוקס] את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת. הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד [ונותן לה כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן]. [מהלקטין לתרנגולין] דעפו ליה בידיה ובולע מעצמו אבל אין נותן בפיו עד מקום שאין יכול להחזיר. ומותר לחתוך בשבת קשרי הטלה או התרנגול כשהוא מקושר בשפוד כשהוא צלי, כהדא דמתניתין שובר אדם את החב[י]ת לאכול הימנה גרוגרת, ואמרינן בגמרא מתיר ומפקיע וחותך, מידי דהוה אשובר עצם להוציא ממנו מוח. ואסור בשבת לתת בגד כנגד פיו כדי לשתות מים עכורים או יין או שום משקה עכור משום סחיטה ששפתיו סוחטות את הבגד, אבל שופך את המים על הבגד ומאליהן יקלחו ולא יסחוט. ומותר לחתוך ענף מדקל מבעוד יום, ומותר להניחו על השלחן בשבת להבריח הזבובים, דכיון דלצורך כך [חתכו] עשאו כלי גמור הוא ואין בו איסור טילטול:
1