ספר האורה, חלק ב י״בSefer HaOrah, Part II 12
א׳[יב] שוב מעשה באחד שעשה אירוסין ונשואין ביום אחד, וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתונת לפני הזקנים שנתאספו שם, ולאחר שבאו עמד החתן וקידש את אריסתו, ומינו עדים כשרין, ולא קרובין להיותן עידי קדושין, ובא אחד מאותן עדים וכתב בכתובה וחתם גם את חבירו, שמע רבי ואיקפד, אמר שתי טעיות טעה אותו העד, אחד שעידי קדושין אין דינן לחתום בכתובה, אלא עידי שטר קנין כתובה, ואחת שחתם את חבירו, דאין עד חותם לעד חבירו, שאין העדים חותמין אלא מפי [תיקון העולם] שמא היום או למחר ילך אחד מהן [למדינת הים] ויביאו בית דין את השטר לפני האחד מן העדים שכתיבתו אחת, ואין כאן הכרת חתימת יד העדים, או אם יבוא אחד מן העדים בפנינו ומראין לו חתימותיו של שטר, ושואלין לו אם זה הוא כתב ידו, אינו מכיר חתימתו ונמצא השטר פסול על ידי [כן], ומתוך כך צוה רבי למחוק חתימת העדים כדי שלא תהא הכתובה שטר פסול, שאין חתימתה מקיימתה אלא פוסלתה, וחתימת עידי כתובה וקנין כתובה כחתימת שאר שטרות דכתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא:
1
