ספר האורה, חלק ב קל״חSefer HaOrah, Part II 138
א׳[קלח] דין עירוב.
את ששאלת שיש חולקין עליך לאמור מי שלא ערב בימי הפסח לכל שבתות השנה. שוב אינו יכול לערב לכל השנה. אלא בכל שבת ושבת. טעם החולקין לא פרשת. וגם אינו יכול להבין מהיכן ראיה זו ביניהם, וכי מה הוזכר, והיכן הוזכר פסח לענין עירוב יותר מכל ימות השנה. אמנם הורגלו לעשות כן, לפי שהמצה אינה מתעפשת כחמץ. ועוד שכל העיסה למצוה, הורגלו לשתף בה גם המצוה הזאת. והוא הדין לכל ימות השנה, כל זמן שהאוכל קיים וראוי למאכל אדם סומכין עליו עד שיתמעט מכשיעור, או עד שיכלה דתנן נתמעט האוכל מוסיף ומרבה, וכאותה ששנינו הריני מערב לכל השבתות כולן רציתי אילך רציתי לא אלך וכו' ועד כאן לא פליגו בערובי תחומין שפעמים שאין אדם רוצה שיהא עירובו עירוב להפסיד אלפים אמה לבד שכנגדו. אבל עירובי חצרות זכות הוא לו ודעתו שיהא עירוב לעולם. והחולק על כך ואין ראיה בידו אין רוח חכמים נוחה הימנו, אחר שהוא מודה שהמערב בפסח סומך עליו כל ימות השנה. מאי שנא ערבי שבתות לענין עירוב מהפסח:
את ששאלת שיש חולקין עליך לאמור מי שלא ערב בימי הפסח לכל שבתות השנה. שוב אינו יכול לערב לכל השנה. אלא בכל שבת ושבת. טעם החולקין לא פרשת. וגם אינו יכול להבין מהיכן ראיה זו ביניהם, וכי מה הוזכר, והיכן הוזכר פסח לענין עירוב יותר מכל ימות השנה. אמנם הורגלו לעשות כן, לפי שהמצה אינה מתעפשת כחמץ. ועוד שכל העיסה למצוה, הורגלו לשתף בה גם המצוה הזאת. והוא הדין לכל ימות השנה, כל זמן שהאוכל קיים וראוי למאכל אדם סומכין עליו עד שיתמעט מכשיעור, או עד שיכלה דתנן נתמעט האוכל מוסיף ומרבה, וכאותה ששנינו הריני מערב לכל השבתות כולן רציתי אילך רציתי לא אלך וכו' ועד כאן לא פליגו בערובי תחומין שפעמים שאין אדם רוצה שיהא עירובו עירוב להפסיד אלפים אמה לבד שכנגדו. אבל עירובי חצרות זכות הוא לו ודעתו שיהא עירוב לעולם. והחולק על כך ואין ראיה בידו אין רוח חכמים נוחה הימנו, אחר שהוא מודה שהמערב בפסח סומך עליו כל ימות השנה. מאי שנא ערבי שבתות לענין עירוב מהפסח:
1