ספר האורה, חלק ב קמ״אSefer HaOrah, Part II 141
א׳[קמא] וששאלתם ששידך ראובן על בת אחיו את בנו, וקיימו דבריהם, והניחו תשומת יד ביד קבלנין על מנת שהחוזר בו יפסיד, כדרך שהורגלו בשאר מקומות ועברו כמה שנים וחוזר בו ראובן, והנה שמעון אחיו תובע הערבון מיד הקבלנין שהחזירוהו לראובן ותלמיד אחד מסייע ליה ואמר קבלן דכתובה לא משתעביד. ועוד דאסמכתא הוא. ואסמכתא לא קניא, טעה התלמיד בכל צדדיו, חדא דקבלן דכתובה משתעביד דמשה בר עצורי ערביה דכתובה דכלתיה הוי וכו', ומותבינן וערב דכתובה מי משתעביד, ומשנינן קבלן הוה. ועוד מה ענין קבלנות זה אצל קבלנות דכתובה, המתפיס לאשתו מעות או מטלטלין בכתובה ומסרתן ליד שליש והחזירן לבעלים אצל קבלנות זו אינה אלא עירבון לקיים תנאין, ואסמכתא וודאי קניא, ואם נעשה בפני חשובי העיר קיימא לן דאסמכתא קניא, והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב ואפילו יש בית דין חשוב ממנו בשאר מקומות, אין לנו אלא בית דין של אותו מקום, דאם כן אין לדבר סוף. שאין לך בית דין חשוב שאין חשוב ממנו בסוף העולם. ואומר אל השופט אשר יהיה בימים ההם [דברים י"ז ט'], וכל שלשה שנתמנו בית דין על ישראל, הרי הן כבית דינו של משה, לענוש נכסין, ולהיות הפקירן הפקר, וכל שכן שידוכי אשה שהנהיגו הראשונים כן שלא לבייש את בנות ישראל, ויש מן הדין לקנסו בממון, ובנידוי הגוף, והתלמוד החולק על זאת, אינו חולק כבוד לתורתו להחזיק יד מריע, ומן השמים מנעוהו מכבוד, ונכסו ממנו גלויותיה של תורה וכל שכן יבין במעמקיה, ולמוכיחים יונעם. ועליהם תבוא ברכת טוב. שלמה בר יצחק:
1