ספר האורה, חלק ב ס״זSefer HaOrah, Part II 67
א׳[סז] דין ניקור.
השיב ר' יצחק הלוי לרבינו שלמה בר יצחק נשמתו עדן, על ניקור בהמה וחיה על ניקור יריכי החיות ששאל, בקי אני בו שהוא בקי בחדרי תורה ומבורר לו על בוריו, אבל שלא יחשיבנו חביבי כמבזה על דבריו. על כן אני כותב לחבירי טעמי הגיד ותורתו, כך הוא הדין בלא שום חטיטה, מצוה לנקר החיה כמו של שור ושל כשב ועז וכל מה שאסור בירך בהמה אסור בחיה בכל הירך, והשוק של מטה הימנו, שקורין צנקירין. וכן שומן גיד הנשה, וכן בכנפי העוקץ בוקא דאטמא, צריך לנקרו מן בית הפרשות שלו שקוראין קודי"ל. עם אותו שקוראין אנק"א, צריך העצם של בוקא דאטמא וכל הניקור כנגדה כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו העצם, ואם יש אדם שמפטפט כנגדו על דבר ראוי לנדות, ונוטה הוא לצד מינות לפי שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים לגבי מזבח. אבל הגיד וכל הבא מכוחן אסור כשל בהמה, כדתנן ונוהג בבהמה וחיה, והשומן ישראל קדושים הם נהגו בו איסור, וגם איסור השומן אסור בשל תורה. כמו ששנינו בפסחים העצמות והגידין ישרפו לששה עשר וכו' דאמר רבינא לא נצרכה אלא לשמנו, ותו גרסינן הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים העובר על דברי סופרים חייב מיתה, ומה ששנינו ישראל קדושים הם נהגו איסור דברי סופרים הוא, ולכך יש להחמיר עליו הרבה:
השיב ר' יצחק הלוי לרבינו שלמה בר יצחק נשמתו עדן, על ניקור בהמה וחיה על ניקור יריכי החיות ששאל, בקי אני בו שהוא בקי בחדרי תורה ומבורר לו על בוריו, אבל שלא יחשיבנו חביבי כמבזה על דבריו. על כן אני כותב לחבירי טעמי הגיד ותורתו, כך הוא הדין בלא שום חטיטה, מצוה לנקר החיה כמו של שור ושל כשב ועז וכל מה שאסור בירך בהמה אסור בחיה בכל הירך, והשוק של מטה הימנו, שקורין צנקירין. וכן שומן גיד הנשה, וכן בכנפי העוקץ בוקא דאטמא, צריך לנקרו מן בית הפרשות שלו שקוראין קודי"ל. עם אותו שקוראין אנק"א, צריך העצם של בוקא דאטמא וכל הניקור כנגדה כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו העצם, ואם יש אדם שמפטפט כנגדו על דבר ראוי לנדות, ונוטה הוא לצד מינות לפי שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים לגבי מזבח. אבל הגיד וכל הבא מכוחן אסור כשל בהמה, כדתנן ונוהג בבהמה וחיה, והשומן ישראל קדושים הם נהגו בו איסור, וגם איסור השומן אסור בשל תורה. כמו ששנינו בפסחים העצמות והגידין ישרפו לששה עשר וכו' דאמר רבינא לא נצרכה אלא לשמנו, ותו גרסינן הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים העובר על דברי סופרים חייב מיתה, ומה ששנינו ישראל קדושים הם נהגו איסור דברי סופרים הוא, ולכך יש להחמיר עליו הרבה:
1