ספר התרומה, פסקים א׳Sefer HaTerumah, Psakim 1
א׳הקדמה: בעזרת צור כשלמה אור עוטה
רקיע עלי תבל כדוק נטה
ועל הר ירד שמים הטה.
כבודו נגלה לעם נפש נקטה.
מצות קבלו בשפת מבטא.
ארץ יראה בכן אז שקטה.
יה צור מושל מעלה ומטה.
מעמך שבור כל עול ומוטה.
עמלי ועניי ראה והביטה
ונפשי מצרה צורי נא מלטה.
ברוך עבדך ברך בזרע שש לקטה.
ובעזרתך אחל הלכות שחיטה.
רקיע עלי תבל כדוק נטה
ועל הר ירד שמים הטה.
כבודו נגלה לעם נפש נקטה.
מצות קבלו בשפת מבטא.
ארץ יראה בכן אז שקטה.
יה צור מושל מעלה ומטה.
מעמך שבור כל עול ומוטה.
עמלי ועניי ראה והביטה
ונפשי מצרה צורי נא מלטה.
ברוך עבדך ברך בזרע שש לקטה.
ובעזרתך אחל הלכות שחיטה.
1
ב׳הלכות שחיטה - הקדמה
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר (חולין ט"ז ע"ב) רבי ישמעאל אומר בתחלה נאסר להם בשר תאוה נכנסו לארץ הותרה להם ודרשו רבותינו (שם כ"ד) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר רק לתאבון וכתיב בתריה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך (שם כ"ח ופ"ד) הא למדת שבהמה טעונה שחיטה ואם הכה אותה בקרדום עד שמתה הרי היא כמתה מאליה והויא נבלה (שם כ"ז ע"ב) ובדגים אין טעון שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא והא דכתיב ויאספו את השלו התם לא כתיב אסיפה גבי שחיטה דבהמה כדכתיב גבי דגים (כ"ז ע"א) ואלו בעופות פליגי תנאי אם הם טעונים שחיטה רבי אליעזר הקפר ורבי פנחס סברי אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים אבל בר קפרא סבר מן התורה זאת תורת הבהמה והעוף וכל החיה הרומשת הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנים אי אפשר שכבר הקישו לדגים לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד וכן רבי אומר דתניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ואפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מודה הוא דאם מתה מאליה נבלה דאי לאו הכי נבלת עוף טהור דמטמאה בגדים אבית הבליעה היכי משכחת לה ועוד אומר מו' רבינו הקדוש רבינו יצחק ברבי שמואל נ"ע דנהי דאין צריך לשחוט העוף מן התורה בסכין בדוקה ואין צריך לשמור עצמו מן שהיה דרסה ושארא מכל מקום צריך לו לחתוך הסימנים או לארכן או לרחבן והיינו נחירה אבל הרגו בענין אחר הויא נבלה (מנחות כ"ז ע"א) דהא כתיב ביחזקאל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים ואמר בהתכלת וכי ישראל אכלי להו ומשני סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו לשתרי נמי שאר נבלה קמ"ל והשתא הלא לישראל נמי אשתרי כי האי גוונא אלא לאו לכהנים דווקא אשתרי במליקה כי חותך שדרה ומפרקת והויא טריפה קודם שחיטה קודם חתיכת הסימנים ובעלמא בחולין בין ישראל בין כהנים אסירי (חולין פ"ח ע"ב) וכן מוכח פרק כסוי הדם גבי ר' חייא נפל ליה ציבא בכתניה ואמר ליה רבי שקול עופא וצא וטרוף כי היכי דמורח דמא ופריש ופריך אמאי לא אמר ליה צא ונחור אי משום דסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ואם כן נחירה כמו שחיטה ובעי כסוי אלמא כי טרף העוף אינו קרוי שחיטה (כ"ח ע"א) וכן פרק השוחט דפריך מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואם אין שחיטה לעוף מן התורה נהי דכי תביר ליה שדרה ומפרקת הויא טריפה תהני ליה סכין בסימנין לטהרה מידי נבלה אלמא מקודם לכן כי חותך שדרה ומפרקת לא היה מועיל כלום לטהרו ומ"מ יקשה היאך אשתרי לכהנים נבלה במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דאי משום דחותך שדרה ומפרקת קודם הא לא הויא בהכי אלא טריפה כיון דלא חתך רוב בשר עמה עד לבסוף כדאיתא פרק הכל שוחטין דוכי מתה עומד ומולק (כ"ו ע"ב) וצריך לומר דיחזקאל דנקט נבלה אגב טריפה נקטיה דליכא למימר כיון שמלק בצפרנו המחובר אם היה דורס או היה מחליד שהיה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנים ואז עביד חלדה כדמפרש לקמן ובכך הויא נבילה (כ"ט ע"א) דהא פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע תנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואי' דאמר בגמרא לחנכו במצות ופריך הא קא אכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה והשתא מה בכך הלא דורס אף מחליד או הוי מחובר בצפורן אלא לאו ש"מ אין קפידא בכך למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וכי תימא קסבר דבעלמא נמי מחובר כשר (ט"ו ע"ב) כרבי חייא ואי משום מחליד ליכא קסבר מחזיר סימנים אחורי העורף דעל כרחי' הכי סבירא ליה דאם חותך המפרקת ושדרה תחלה הויא לה טריפה והיכי אכיל לה כהן למאן דאמר לחנכו במצות אלא מחזיר סימנין הוה ונוקי קרא דנבלה כשאין מחזיר סימנין דעביד חלדה הא ליתא דאכתי דורס הוה ולמאן דאמר לחנכו היכי אכיל לה כהן דליכא למימר דסבר מוליך במליקה כשר (כ' ע"א) דהא פרק הכל שוחטין מוכח דמאן דאמר מחזיר סימנים סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב רבי ינאי התם אלא על כרחך אין קפידא בדורס למאן דאמר אין שחיטה לעוף מסתמא הוא הדין אין קפידא בחלדה ואם כן נבילה דנקט יחזקאל אגב טריפה נקטיה ועל ר' דסבר יש שחיטה לעוף מן התורה כדפי' לעיל ק' דבנזיר קאי תלמודא על ר' ועל רבנן דכולי עלמא לחנכו במצות ואם כן היכי אכיל כהן מליקה הא נבלה היא ואפילו מחזיר סימנין אחורי העורף מכל מקום פסול משום צפורן מחובר דהא רבי א' מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת וגם פסול משום דורס דהא דמאן דאמר מחזיר סימנין סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב ר' ינאי פ' הכל שוחטין י"ל דהיה מביא חטאת העוף ואינו נאכל וגם סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא א"נ התם דקאמר תלמודא דכ"ע לחנכו במצות דחויא בעלמא הוא מהכא לא תשמע מינה.
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר (חולין ט"ז ע"ב) רבי ישמעאל אומר בתחלה נאסר להם בשר תאוה נכנסו לארץ הותרה להם ודרשו רבותינו (שם כ"ד) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר רק לתאבון וכתיב בתריה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך (שם כ"ח ופ"ד) הא למדת שבהמה טעונה שחיטה ואם הכה אותה בקרדום עד שמתה הרי היא כמתה מאליה והויא נבלה (שם כ"ז ע"ב) ובדגים אין טעון שחיטה דכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא והא דכתיב ויאספו את השלו התם לא כתיב אסיפה גבי שחיטה דבהמה כדכתיב גבי דגים (כ"ז ע"א) ואלו בעופות פליגי תנאי אם הם טעונים שחיטה רבי אליעזר הקפר ורבי פנחס סברי אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים אבל בר קפרא סבר מן התורה זאת תורת הבהמה והעוף וכל החיה הרומשת הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנים אי אפשר שכבר הקישו לדגים לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד וכן רבי אומר דתניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ואפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מודה הוא דאם מתה מאליה נבלה דאי לאו הכי נבלת עוף טהור דמטמאה בגדים אבית הבליעה היכי משכחת לה ועוד אומר מו' רבינו הקדוש רבינו יצחק ברבי שמואל נ"ע דנהי דאין צריך לשחוט העוף מן התורה בסכין בדוקה ואין צריך לשמור עצמו מן שהיה דרסה ושארא מכל מקום צריך לו לחתוך הסימנים או לארכן או לרחבן והיינו נחירה אבל הרגו בענין אחר הויא נבלה (מנחות כ"ז ע"א) דהא כתיב ביחזקאל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים ואמר בהתכלת וכי ישראל אכלי להו ומשני סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו לשתרי נמי שאר נבלה קמ"ל והשתא הלא לישראל נמי אשתרי כי האי גוונא אלא לאו לכהנים דווקא אשתרי במליקה כי חותך שדרה ומפרקת והויא טריפה קודם שחיטה קודם חתיכת הסימנים ובעלמא בחולין בין ישראל בין כהנים אסירי (חולין פ"ח ע"ב) וכן מוכח פרק כסוי הדם גבי ר' חייא נפל ליה ציבא בכתניה ואמר ליה רבי שקול עופא וצא וטרוף כי היכי דמורח דמא ופריש ופריך אמאי לא אמר ליה צא ונחור אי משום דסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ואם כן נחירה כמו שחיטה ובעי כסוי אלמא כי טרף העוף אינו קרוי שחיטה (כ"ח ע"א) וכן פרק השוחט דפריך מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואם אין שחיטה לעוף מן התורה נהי דכי תביר ליה שדרה ומפרקת הויא טריפה תהני ליה סכין בסימנין לטהרה מידי נבלה אלמא מקודם לכן כי חותך שדרה ומפרקת לא היה מועיל כלום לטהרו ומ"מ יקשה היאך אשתרי לכהנים נבלה במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה דאי משום דחותך שדרה ומפרקת קודם הא לא הויא בהכי אלא טריפה כיון דלא חתך רוב בשר עמה עד לבסוף כדאיתא פרק הכל שוחטין דוכי מתה עומד ומולק (כ"ו ע"ב) וצריך לומר דיחזקאל דנקט נבלה אגב טריפה נקטיה דליכא למימר כיון שמלק בצפרנו המחובר אם היה דורס או היה מחליד שהיה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר קודם הסימנים ואז עביד חלדה כדמפרש לקמן ובכך הויא נבילה (כ"ט ע"א) דהא פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע תנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואי' דאמר בגמרא לחנכו במצות ופריך הא קא אכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה והשתא מה בכך הלא דורס אף מחליד או הוי מחובר בצפורן אלא לאו ש"מ אין קפידא בכך למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וכי תימא קסבר דבעלמא נמי מחובר כשר (ט"ו ע"ב) כרבי חייא ואי משום מחליד ליכא קסבר מחזיר סימנים אחורי העורף דעל כרחי' הכי סבירא ליה דאם חותך המפרקת ושדרה תחלה הויא לה טריפה והיכי אכיל לה כהן למאן דאמר לחנכו במצות אלא מחזיר סימנין הוה ונוקי קרא דנבלה כשאין מחזיר סימנין דעביד חלדה הא ליתא דאכתי דורס הוה ולמאן דאמר לחנכו היכי אכיל לה כהן דליכא למימר דסבר מוליך במליקה כשר (כ' ע"א) דהא פרק הכל שוחטין מוכח דמאן דאמר מחזיר סימנים סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב רבי ינאי התם אלא על כרחך אין קפידא בדורס למאן דאמר אין שחיטה לעוף מסתמא הוא הדין אין קפידא בחלדה ואם כן נבילה דנקט יחזקאל אגב טריפה נקטיה ועל ר' דסבר יש שחיטה לעוף מן התורה כדפי' לעיל ק' דבנזיר קאי תלמודא על ר' ועל רבנן דכולי עלמא לחנכו במצות ואם כן היכי אכיל כהן מליקה הא נבלה היא ואפילו מחזיר סימנין אחורי העורף מכל מקום פסול משום צפורן מחובר דהא רבי א' מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת וגם פסול משום דורס דהא דמאן דאמר מחזיר סימנין סבר מוליך ומביא במליקה פסול כדאותיב ר' ינאי פ' הכל שוחטין י"ל דהיה מביא חטאת העוף ואינו נאכל וגם סבר חולין בעזרה לאו דאורייתא א"נ התם דקאמר תלמודא דכ"ע לחנכו במצות דחויא בעלמא הוא מהכא לא תשמע מינה.
2
ג׳וצריך שישחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אבל שני חצאי בעוף או אחד וחצי בבהמה פסולה וצריך לשחוט הוורידין כר' יהודה כדי שיצא הדם דהלכה כמותו כדאמרינן פרק קמא דברכות (ח' ע"ב) הזהרו בורידים כרבי יהודה מיהו שהיה או דרסה אינה פוסלת בהם דאמר רבי יוחנן מנקבן בקוץ בשעת שחיטה וכשר ואף רבי יהודה לא אמר אלא בעוף שצולהו כולו כאחת אבל בהמה דמנתחה אבר אבר לא צריך ונראה דאף בעוף לא מצריך רבי יהודה אלא לכתחלה אבל בדיעבד שרי אף על גב דקתני (פ"ב) בתוספתא רבי יהודה פוסל עד שישחט הוורידין נראה דפוסל לאו דוקא אלא הוי פירוש אוסר.
3
ד׳אמר רבא שלש מדות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה והיינו כי הצפורן חוגר הפגימה משתי רוחות אבל מסוכסכת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה והיינו כי הצפורן אין חוגר רק מרוח אחת ודווקא שהוליך ולא הביא ודוקא דקיימא ארישא דסכינא דאי לאו הכי שמא חורפא דסכינא מחליש ומורשא בזע עולה ויורד בסכין שוחט בו לכתחלה אמר רב פפא צריכה בדיקה אטופרא ואבשרא ואתלת רוחתא אבשרא כנגד ושט אטופרא כנגד קנה ואתלת רוחתא משני צדדין ואית דאמר דההיא דאתלת רוחתא לא פסלא דבית השחיטה מרווח רווח מדאמר שמואל ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה וכמו במסוכסכת לא ישחוט לכתחלה הוא הדין סכין שהוא חריף וחדוד משני צדדים ויש פגימה בו מצד אחד אסור לשחוט בו מצד השני לכתחלה כדתנן השוחט במגל יד שחיטתו כשרה וקאמר בגמרא לכתחלה לא דילמא אתי למעבד כן באידך גיסא ויש שכורכין מטלית על הפגימה ואולי טוב ולא גזרי' אטו בלא מטלית וצריך לבדוק הסכין לאחר שחיטה שלא ימצא שום פגימה ותהא השחיטה פסולה דאתמר (ע"א) בדק בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפי' שבר בה עצם כל היום כולו פסולה חיישינן שמא בעוף נפגמה ומסקנא הלכתא כרב הונא בשלא שבר והלכתא כרב חסדא בששבר אלמא לימא למתלי שמא במפרקת נפגמה אם כן שחט הרבה בהמות ולא בדק בינתים ואחר כך מצא בסכין פגימה כולן אסורות לכן טוב ונאה לבדוק הסכין בין כל חדא וחדא וכן אחר שחיטת כולן וכמו כן צריך לבדוק בסימנין אם שחוטים יפה דאמר רב יהודה אמר רב (ט' ע"א) כל טבח צריך שיבדוק בסימנין אחר שחיטה לא בדק מאי רבי אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר ברבי ינאי אמר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא.
4