ספר התרומה, פסקים ק״גSefer HaTerumah, Psakim 103
א׳הלכך מכ"מ נכון להחמיר ולעשות חפיפה בכל הגוף ולרחוץ כל גופה בחמין וכן ראשה לרחוץ בחמין ולסרוק במסרק פן יתערבו השערו' ויקשרו זה בזה דאמר רבא בר רב הונא (י' ע"א) נימא אחת קשורה חוצצת שתים איני יודע אבל לא תרחץ במים צוננין ולא בנתר ובאהל כדאמר רבא (פ"ז ע"ב) אשה לא תחוף לא בנתר דלמא מיקטף ולא באהל דילמא מסריך. וצריך להסיר גלד ומכה שעליה כדאמר רמי בר אבא (שם ובסוכה מ' ע"ב) האי ריבדא דכוסילת' עד תלתא יומי לא חייצא דעדיין לח הוא הגלד שעל המכה של הקזה מכאן ואילך חייצא שנעשה יבש ונדבק בדוחק אל הבשר ואפי' מצטער אם יסיר הגלד מעל המכה או אבעבועות או שחין דעתה לא היה דעתו להסיר וקרוי אינו מקפיד מכ"מ רגילות הוא להסי' הכל או ימתין עד שירפא ויוכ' להסיר בקל כל זה פי' מורי רבינו בתשו' אחת ובמס' מקואות תנן (פ"ט מ"א) אלו שחוצצין גלדי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן והתם תנן אלו שאין חוצצין לכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורת וזאת מיירי בלח ואלו יבש היינו גלדי צואה ובצק שחוצצי'. אמר מר עוקבא לפלוף שבעי' אינו חוצץ יבש חוצץ פי' קציאה ובמסכת מקואות תנן לפלוף שבעין אינו חוצץ ולא מפליג בין לח ויבש מכ"מ בלח מיירי דהתם תנן לפלוף שחוץ לעין חוצץ והיינו טעמא שבאותו שבתוך העין סתמו הוא לח שהדמעה מלחלחו לכך לא חשש לפרש דמיירי בלח ואותו שחוץ לעין סתמו יבש. וצריך לשפשף בידיה בתוך החמין כל בית הסתרי' שלה כדי להעביר הזוהמא כגון בית השחי ובית הערוה וסביב ירכותיה דאמר רבא לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו להדיח קמטיה במים ואע"ג דבית הסתרים אין צריכין שיבאו המים בהן מ"מ ראוי לביאת מים בעינן ומהאי טעמא צריכה לחוץ שיניה שלא יהא שום עצם ושום דבר מאכל דהא מעשה בשפחה של רבי שמצאה עצם בין שיניה לאחר הטבילה והצריכה רבי טבילה אחרת.
1
ב׳אמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו היום שחפפה טבלה אינה צריכה לחזור ולטבול ואם לאו צריכה איכא דאמרי אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחזור ולטבול והא דאמרינן פרק קמא דחולין (י' ע"ב) טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא היתה בשעת טבילה התם מיירי כשלא טבלה סמוך לחפיפה אי נמי התם לטהרות דמחמיר והכא לבעלה אי נמי התם לטהרות ומיירי בלא חפף כלל לכך צריך ברי לי דלעוסקי טהרות לא הצריכו לעשות חפיפה רק לעיוני כדאיתא בירושלמי פרק כל שעה נדה חופפת וטובלת כהנת אינה חופפת לפי שרגילה ותדירה בטבילה לא הצריכוה חפיפה. נדה כהנת חופפת שלא תחלוק בין נדה לנדה ורבינו תם מפרש דחפיפה אינו צריך רק בראש ולא בשאר הגוף ולכך התם מיירי שמצא בגוף שלא חפף לכך צריך ברי לי והכא מיירי כשמצא בראש שחפף ותדע דלא אשכחן חפיפה אלא במקום שיער. לא תחוף אלא בחמין אבל בקרירי לא משום דמשרו מזיא לא תחוף בנתר דמקטר הלל חופף ראשו בחלק אבישי הוה חייף רישיה נזיר חופף פרק משילין (ביצה ל"ה ע"ב) לא יחוף ראשו באדמה ועוד מדאמרינן אשה מדיחה בית קמטיה משמע אבל שאר הגוף אינה צריכה להדיח ועוד דעיקר תקנת חפיפה תקן עזרא כדאי' פרק מרובה (ב"ק פ"ב ע"א) וקאמר התם עזרא תקן חפיפה דילמא מיקטר דמקטר לא שייך אלא בשיער מיהו הרב רבינו שמחה פירש בשם ר"ש במחזור שלו שפי' בו הלכות נדה ופירש דחפיפה שייך אגוף. כדאיתא פרק כל כתבי (שבת ק"כ ע"ב) הרי שהיה שם כתוב על בשרו לא יחוף וליתא אלא כה"ג לא ירחוץ ולא יסוך. ועוד הביא ראיה דאמר פרק קמא דכתובות משחא דחפיפת' קאמר מר מיהו דילמא בגירון שיש לו חטטין בראש ועוד הביא דאמר (נדה ס"ח ע"א) עבדי חסרת טסרקי חסרת דודי חסרת ואי לא הוה צריך לחוף אלא ראשו גרידא מי הוה צריך כולי האי. מיהו רבינו חננאל פי' דודי חסרת להחם חמין להשליך במי הטבילה מפני הצנה ולפירוש רש"י נמי שפירש לרחוץ בחמין יש לומר שלאחר שתעלה מימי הטבילה שצונני' תכנס בחמין להחם גופ' וטרסקי פירש רבינו סעדיה מסרקות.
2