ספר התרומה, פסקים קי״דSefer HaTerumah, Psakim 114
א׳ואעפ"י שצריך שתהא כל אות מוקפת גויל מ"מ אין מנהג לזיין את האותיות שעטנ"ז ג"ץ כמו שעושין בספר תורה ויכול להיות הטעם דכשנוגעת לחברתה אין נראית אות למי שאינו מכיר מה מין אות זה ומה מין חברתה או אם שתיהן אות אחת לפיכך הורגלו להפרידו אבל בלא תגין נקראת שפיר אות והתגין לשום דרש בא אמנם הרב רבינו יצחק בר ר' אברהם היה מדקדק כיון שלא יתחייב עליהן אם יכתבם בשבת אם לא יעשה תגים וזיונין כמשפטם כדאיתא פרק הבונה אם כן מסתמא אין נקראים אות בלא תגין שלהן והכי איתא פרק הבונה (שבת ק"ה ע"ב) תנא נתכון לכתוב אות אחת ועל' בידו שתים חייב. והתני' פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני. אכן יש לומר דההיא מיירי בכותבו תוך ס"ת או חוץ לס"ת או נתכוון /ונתכוון/ לעשות כמשפט ס"ת אבל בלאו הכי חייב בלא תגין. והכי משמע הפשט הא דבעי הכותב לזיינו אבל אידי ואידי איירי דעלו בידו שתי אותיות שצריכין זיון אלו הוה ס"ת דהא לא קאמר הא באותיות שדינן לזיין הא באותיות שאין דינן לזיין ותדע דקאמר התם נטלו לגגו של חית ועשאו שני זייני' חייב משמע בנטילת הגג לחוד חייב והלא צריך בזיין ג' תגין אלמא כיון שאין בדעתו לעשות באות תגין מקרי אות בהכי והתם קשה הפשט מאי ארי' נתכוון לכתוב אות אחת אפילו לכתוב שתיהן ולא זיינן פטור כיון דבאותיות דבעי זיוני ולא זיינן מיירי בברייתא ועוד אפי' בלא בעי זיוני' אמאי חייב כיון שלא נתכוון אלא לאחת שהוא דבר פטור דמאי שנא מנתכוון לכתוב שתים וזרק ארבע דפטור. אך דיש לומר דנתכוון לעשות שתים בזה אחר זה אבל כי נתכוון לעשות הראשונה ועלו בידו שתים ומ"מ כיון שאין רגילות לעשות תגין באותיות הגט אין לשנות המנהג פן יוציאו לעז על מי שאינן עשויין כן ועוד כי אם ירגילו לעשות תגין יש הרבה סופרים שיעשו' גדולות כמו מקלות על האותיות לבלתי ידעו לעשות כהוגן וע"י כן יקלקלו הכתב ברוב פעמים שלא תהא נקראת אות לכך טוב לחדול ולעשות מנהג.
1
ב׳ת"ר וכתב ולא יחקק /וחקק/ למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהו עבד היוצא בכתב שעל גבי טבלא ופנקס יצא לחרות ומשני הא דחק תוכות הא דחק יריכות כי חק תוך האו' וחוצה לה ונשארת האו' בולטת מאיליה פסול דהא לא עשה שום מעשה מגוף האות אבל חקק ירכו' האותיות שעשה מעשה בגופן כשר.
2