ספר התרומה, פסקים קכ״גSefer HaTerumah, Psakim 123
א׳פרק הזורק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו בידו אינה מגורשת. ואם לאו מגורשת. יש לפרש הכי אם היתה ידה פשוטה ונתן בידה הגט ועדיין המשיחה של גט בידו ואחרי כן סתמה ידה והשתא קאמר דאם לא סתמה וסגר' ידה כל כך בחוזק שאם היה חפץ הבעל למשוך המשיחה שיביא גם הגט וינתקנו. אלא אינה מגורשת עד שיניח המשיחה חוץ דאכתי הגט אגיד ביד הבעל. ואם לאו אלא סגרה ידה כל כך בחוזק שלא יוכל להביא הגט אלא אם היה מושך המשיחה א"כ היא מגורשת אע"פ שהמשיחה עדיין בידו. ונראה שעל פי' זה יקשה כי נמי סתמה וסגרה ידה בחוזק שלא יוכל להביא אצלו הגט במשיכת המשיחה אמאי מגורשת. הלא כשנתן הגט בידה אז היה יכול להביא הגט אצלו במשיכת המשיחה שבידו. והיא קפצה ידו אחרי כן. זה לא עשה הבעל אלא היא והוו לי' כטלי גיטך מעל גבי קרקע דאינו גט. לכך היה נראה לפרש שכבר היתה ידה סתומה וסגורה והוא תוחב בתוך ידה הסתומה אם תחוב כל כך בחוזק שלא יוכל להביאו אצלו במשיכת המשיחה שבידו מגורשת. ור"ת מפרש דוגמא זה ענין של עולם היתה ידה פתוחה בתחלה ובסוף. אבל אם הגט כבד והמשיחה דקה כל כך שאם ימשוך המשיחה אליו לא יוכל להביאו אצלו ולנתקו לגט מידה אלא יפסוק וינתק החוט מגורשת ועתה לא מיירי שעשתה האשה שום מעשה כלל. א"כ פעמים שהבעל אוחז הגט בראשו ונותנו בידה ואוחזתו בראש השני וסוגרת ידה בחוזק קודם שיניח הבעל ראש הגט שבידו וזה פסול כמו משיחה שבידו וצריך שלא תסגור ידה כלל עד שיניח הבעל כל הגט בידה. אמנם גם זה כשר. ופי' ראשון אמת וטוב. דלא גרע כשנותן מקצת הגט בידה וע"י כן אוחזתו בראשו וסוגרת ידה דלא גרע מעריק חרציה ושלפתיה דשרי תלמודא פרק הזורק. והמחמיר תבא עליו ברכה.
1