ספר התרומה, פסקים קכ״חSefer HaTerumah, Psakim 128
א׳ועל גט של מומר שגירש אשתו. כבר שאלו את ר"ת צריך לכתוב בגט שם גיות עם של יהדות. והשיב. חלילה להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואין לחוש בו כלל דשם של יהדות לא גרע מחניכתו וחניכתה דתנן פרק המגרש דכשר. ופירש בערוך אע"פ שלא כתב שם המובהק. ומתניתא דפרק בתרא (פ"ז ע"ב) דכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין מפרש בה"ג שהיו כותבין חניכתו וחניכתה לכתחלה ולא יותר. ועוד דתניא בתוספתא פרק הזורק גר ששינה שמו לשם גוי' כשר ואף לכתחלה אין לו לכתוב אלא שם של ישראל. ועוד שלא שנינו היו לו שני שמות ביהודה שיגרש בשני שמותיו. אלא כשיש לו שני שמות אחד ביהודה לבד ואחד בגליל לבד ובני גליל אין מזכירין בשם דיהודה ולא בני יהודה בשם דגליל אז צריך לכתוב שני שמות כדפרי' לעיל.
1
ב׳תנן פרק המגרש גט המעושה בישראל כשר ובעכו"ם פסול כיון שהדיינין עכו"ם דהא כתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם. או משום דרב משרשיא שלא תהא תולה עצמה בעכו"ם ומפקעת עצמה מיד בעלה. ובעכו"ם חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך. הך סיפא לא קיימא על ובעכו"ם פסול למימר דאפי' אומרים לו עשה מה שישראל אומר לך פסול. אלא בא להכשיר ולומר אע"פ שהמעשים והחובטים הם עכו"ם אפי' הכי כשר. היכא שהדייני' הם ישראלים אומרים שחייב ליתן את הגט וכן מוכח בירושלמי רב אמר ישראל שעשו כמעשה עכו"ם פסול. באומר איני זן ואיני מפרנס. פי' היכא שהישראלים מעשין ומכריחין אותו ליתן את הגט כיון שהדייני' הם עכו"ם הגט פסול אפי' הדין אמת כגון איני זן ואיני מפרנס. תני רבי חייא עכו"ם שעשו כמעשה ישראל כשר בשאומר איני זן ואיני מפרנס. ומתני' אמרה כן ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים עשה מה שישראל אומר לך. פי' היכא שהעכו"ם מכריחין ליתן גט כמעשה ישראל. כלומר לעשות כדייני ישראל כשר כיון שהדייני' ישראלים והדין אמת באומר איני זן ואיני מפרנס. ומתניתא אמרה כן וכו'. אלמא מתניתין להכשיר. וא"כ אותם מומרים מותר להכריחם ע"י עכו"ם עד שירצו ליתן גט כדברי דייני ישראל. וצריכין שיאמרו לבסוף אני רוצה כדתנן שלהי (ערובין כ"א ע"א) האומר משקלי ובגיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ובשביל שנותנין הגט בעל כרחם. ויש לדאג דילמא מסר מודעא ובטל הגט בצנעא צריך בשעת נתינה שיבטל כל מודעי דעבד. וכן איתא פרק האומר משקלי. אמר רב ששת האי מאן דמסר מודענו אגיטא מודעי מודעא עד שיבטל מודעא. וכן בכל הגיטין מצריכין לומר לבעל בשעת נתינה לבטל כל מודעי דעב' וכן פי' רבינו חננאל ב"ב (ב"ב מ"ח ע"א), וכן נכון לבטל כל מודעי אפי' לנותני הגט בלא כפייה פן ירשיע המגרש למסור מודעא מחמת שנאה. וקשה דרב ששת דאשקליה גיטא (גיטין ל"ד ע"א) לההוא גבר' בעל כרחיה ובטליה לגיטא ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא. וכן רב עבד הכי לחתניה דרבי ירמיה אמאי עשה גט אחר ולבטיל מודעא ובטול דעבד. ומצינן לפרש דרב ששת דא' כי בטלו לשליח אינו חוזר ומגרש בו. אבל מדרב יהודה קש'. ודוחק אע"פ דסבר הוא לומר אינו חוזר ומגרש בו, דהא פסיק תלמודא התם כרב נחמן דחוזר ומגרש בו. ולדידן דסבירא לן כן דחוזר ומגרש בו סגי בבטול מודעי בשעת נתינה. אכתי יקשה דהתם פריך תלמודא קיימא לן כרב נחמן דחוזר ומגרש בו. והא קיימא לן כר' יוחנן דאמר פרק האומר (קדושין נ"ט ע"א) אם קדשה עצמה לאחר שלשים יום דחוזרת. ומשני התם אתי דבור ומבטל דבור. הכא נמי דבטיל שליחותא דשלי' גט גופא מי קא בטיל. פירו' אינו יכול לבטל הגט עצמו. ויש ספרים דגרסי גט גופיה מי קבטיל. פירוש אינו מבטל הגט עצמו כי אם השליחות ושתי גירסות שנו רבותינו. והשתא לפי גירס' אחרונה שיכול לבטל הגט. א"כ לדידן מה מועיל בטול מודעי בשעת נתינה דילמא ביטל גוף הגט ואי' יכול לחזור ולגר' דהא מדמי ליה לר' יוחנן דא' חוזרת. וגם בטול מודעי אינו מועיל דהא רב יהודה ורב ששת עשו גט אחר לאחר בטול הגט משום דסוברים אינו חוזר ומגרש בו. ולא עשו בטול מודעי. וצריך לפרש דמצינן למימר בשאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלם שלא בפניהם כי אם על פיהם כיון שצוה להם לעשות מעשה. וכן משמע פרק השולח דהא ר' סובר בטלו מבוטל כי אם בטל השליח שלא בפניו. ור' סובר א' לעשרה כתבו גט לאשתו יכול לבטל זה שלא בפני זה ורשב"ג סבר אינו יכול לבטל אלא בפני כולם. ואפי' ר' מודה שאין מבוטל כי אם אותו. שדבר דליכא חורבא. דאי אזלי אינך וכתבי גיטא שפיר הוי גט. אלמא לאחר שא' להם לעשות אינו יכול לבטל הגט שלא בפניהם ואי קודם שנגמר הגט ביטל בפניהם. אם אינו מועיל בטול מודעי. ולכך רב יהודה ורב ששת אצרכוה גיטא אחרינא. שהבעל ביטל את הגט לעדים עצמן קודם שנגמר הגט. אבל לאחר שנגמר הגט שנכתב ונחתם אינו יכול לבטל הגט עצמו שלא בפניהם לגירס' דגט גופיה מי קא בטיל. משמע שיכול לבטל גט גופיה ובזה מועיל בטול מודעי וכן אם עשה שליח להולכ' יכול לבטלו שלא בפני שליח דהלכה כרב נחמן דא' הלכה כר' בשתיהן דבטלו מבוטל וכמו כן סגי בבטול מודעי. לכך ביטול מודעי סגי בשעת נתינה דאי מבטלו לאחר שנגמר הגט או קודם שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום ובטל אינו מועיל בטולו כי אם לעדים עצמן ולסופר. ואם הם עצמם ביטל קודם שהתחילו לכתוב או קודם שגמרוהו בזה לא חציף שילך לעשותו לאחר ששמע בטולו. לכן בטול מודעי בשעת נתינה סגי וכשר הדבר. ואדם ששולח גט לאשתו במקום אחר יכול הבעל לבטלו שלא בפניו. דהלכה כרב נחמן דא' הלכה כר' בשתיהן (ל"ג ע"ב) דבטלו שלא בפניו מבוטל השליח. וא"כ נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט לאשתו במקום אחר.
2
ג׳תנן פ' הזורק היה במזרח וכתב במערב או שינה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה. ודייקא בגמרא היה במזרח מאן אילימא בעל. היינו שמו ושם עירו אלא סופר. ותימא לימא שינה עיקר דדהו היינו שינה שמו אבל היה במזרח וכתב במערב היינו כשהבעל עומד עתה ביום כתיבת הגט וכתב הסופר מקום אחד ואותו מקום לא כתב.
3