ספר התרומה, פסקים קכ״טSefer HaTerumah, Psakim 129
א׳פסק ואומר מורי רבי' יצחק ב"ר שמואל דפשיט' שאין צריך לכתוב שם העיר שהבעל עומד בשעת כתיבת הגט כי אם עיקר דירתו שהרי גיטין הבאים ממדינת הים אין הסופר יודע מקום שהאשה עומדת באותה שעה ולא מקום שתהא עומדת בשעת קבלת הגט אלא כותב מקום עיקר דירתו ולא יותר. כן אין צריך לכתוב לבעל רק מקום עיקר דירתו ולא מקום שהלך לפי שעה כיון שלא הלך שם לגור. וכן מוכח שמעתין דהיה במזרח וכן מוכח פרק האשה שהלכה (יבמות קט"ז) גבי ההוא גיטא דאשתכח בסורא. ואף לא מקום לידתו ולידתה אין לכתוב כי פעמים שטועין במקום ואין זכורין מקום לידתו לכן אין לכתוב רק מקום עיקר דירתו. ופעמים שכותב הנני עתה במקום פלו'. ואינו צריך ושמא אפי' שינה מקום עמידתו אינו פסול כיון שאינו צריך לכותבו כלל ואפי' הוא פסול אין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילין לכתוב אבל הסופר שכותב למנין שאנו מונין כאן יש לכתוב מקום שעומד בשעת כתיבת הגט אע"פ שאינו מקום דירתו. כדתנן היה במזרח וכתב במערב פסול. ומוקי לה בסופר. ונראה כל שכן צ' שיעמדו שם העדי' במקום שכתוב הגט בשעה שחותמין בו. כי אם לא יהיו העדים שם אתי למימר אחרים חתמו בשמם ומזויף הוא שהרי לא היו שם. ועל כן אין לכתוב בגט כעין שעושין לפעמים בכתובות שהחזן כותב הכתובה וכותב בה מקום שילך בה לעשות למחר החופה ושם יחתמו העדים. א"כ אינו כותב במקום עמידתו בשעה שכותב. ואי לגבי גט צריך לכותבו דהא מוקי בסופר דמתני' דהיינו במזרח.
1
ב׳אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהיה גט. ואם מתי יהא גט. ופריך הא בעינא הין קודם ללאו. אלא א' רבא אם מתי יהא גט. ואם לא מתי לא יהא גט. משמע הכא דהלכה כר"מ דבעי תנאי דבני גד ובני ראובן. דהא שמואל ורבא סברי כותי ואין נראה לדחות דלשופר' דשטרא תקינו הכי.
2
ג׳תנן פ' הזורק היה במזרח וכתב במערב או שינה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה. ודייקא בגמרא היה במזרח מאן אילימא בעל. היינו שמו ושם עירו אלא סופר. ותימא לימא שינה עיקר דדהו היינו שינה שמו אבל היה במזרח וכתב במערב היינו כשהבעל עומד עתה ביום כתיבת הגט וכתב הסופר מקום אחד ואותו מקום לא כתב.
3