ספר התרומה, פסקים י״גSefer HaTerumah, Psakim 13
א׳ואמר רבא הני תרתי בועי דריאה דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא דכיון דסמיכן מחמת נקב שיש שם עלו שתים. אבל רחוקות זו מזו כשרה וחדא ומתחזיא כתרתי מברזינא לה בסילוא אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה. ואי לא תרי הם וטריפה ובהלכות גדולות כתוב בועה בשפולי ריאה טריפה ושמא הטעם כיון דנכרת משני צדדי דמיא לתרי בועי ואיכא למיחש למראית העין. (מ"ט ע"ב) אין מקיפין בבועי פי' שאם יש שם בועה אחת וקא נקבה ולא ידעי' אם נקבה קודם שחיטה אין נוקבים אחרת שרחוקה מזאת לדמות הנקבים זה לזה. (שם) אמר רבא האי ריאה דקיימא גלדי גלדי אוכמי אוכמי כשרה. והא דאמר רב אחא בתר הכי דמיא לדיותא כשרה מפ' בה"ג היינו כי כוחלא דקאמר התם כשרה דאינה שחורה כ"כ. אמר רב (שם) ריאה שהאדימה מקצת שיינטדורא בלעז כשרה. הא האדימה כולה טריפה א"ל רבינא מ"ש כולה מ"ש מקצתה אלא לא שנא ופי' רש"י אפילו בכולה כשרה כדאמר לקמן אדומה כשרה כר' נתן. ור"ח פי' אלא ל"ש וטריפה אפי' במקצתה וא"כ הא דאמרי' אדומה כשרה כר' נתן היינו כי מתלבנת כמו שרגילה להיות כשנופחין אותה וכן נמצא בפסקי הלכות שנכתבו בהלכות גדולות של רבינו יעקב בר' מאיר ולא דמי לאגליד כאהינא סומק' כשרה דהכא מיירי באדומה שנקטרוזא בלעז. ריאה דדמיא לאופתא (מ"ז ע"ב) כשרה אמרי לה כגושתא שקשה מששות שלה כעץ ואמרי לה דשיעא דלית לה חתוכי דאוני שאין חתוך האונות ניכר יפה אמר רבא (מ"ו ע"ב) דאגליד כאהינא סומקא שאדומה כתמרה מחמת שניטל קרום העליון שלה כשרה דאין נקב פסול בקרמאה עילאה בלא תתאה. (מ"ח ע"א) בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל ריאה שהעלתה צמחין מלנץ בלעז מהו א"ל כשרה והא דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה ההיא בכוליא דווקא אתמר ואי מליא מים זכין הכא והכא כשרה. (מ"ח ע"ב) מחט שנמצאת בריאה ולא היתה המחט נראית מבחוץ והריאה באה לפנינו כולה שלימה רבי יוחנן ורבי אליעזר ור' חנינא מכשרי ר' מני בר פטיש ור"ל ורבי שמעון בן אליקים מטרפי דכ"ע אע"ג שסביב המחט הבשר מתעכל מה בכך חסרון מבפנים לא שמיה חסרון מר דמכשר סבר סמפונא נקט ואתאי דרך הקנה שהקדים לושט בשעת אכילה בא המחט ונכנס בריאה ומר דטרף סבר נקובי נקיב ואתאי המאכל דרך הושט נכנס והריאה וכבד ולב בקנה תלויין ואם כן המחט בעת שנכנס בושט נקבו ויצא לחוץ וחזר ונכנס בריאה מבחוץ הרי נקב הושט ונקבה הריאה וטריפה והלכה כרבנן דמכשרי. וההיא מחטא דאשתכח בחתוכא דריאה ושדרוה לקמיה דר' אמי וטרפה אמרו לו והא רבנן דמכשרי אמר להו מאיזה טעם נכשיר דילמא אי אתיוה קמן הויא נקובה שלא בא לפנינו כל הריאה כי אם חתך ממנה ובתוכה מחט ודילמא היה נקב ניכר מבחוץ אבל אם כל הריאה לפנינו ורואין אותה שלימה מבחוץ ונמצא בתוכה מחט לשם כשרה. ניטל הכבד ונשתייר ממנה כזית כשרה ואותו כזית אמר רבי זירא במקום מרה רב אדא בר אהבה אמר במקום שהיתה חיה אמר רב פפא הלכך בעינן תרוייהו (מ"ח ע"ב) ואי מחטא אשתכח בחתוכא דכבדא אמר רב אשי חזינא אי קופא לגאו פי' שכל המחט בתוך הכבד אי עב של מחט לצד פנים כשרה דדרך הקנה וסמפון הכבד בא דאי ניקב הושט היאך היה העב חוזר ותוחב בכבד דרך חוץ ואי קופא לבר והעוקץ וחודו לצד פנים טריפה דנקובי ניקב ואתאי דרך הושט בא ונקבו וחזר תחב העוקץ בכבד מבחוץ ונכנס לתוכה וטריפה משום נקובת הושט. ה"מ במחטא (שם) אלימתא אבל בקטינתא בכל ענין אסור אפילו הקופא תוחב בטוב.
1
