ספר התרומה, פסקים קל״הSefer HaTerumah, Psakim 135
א׳תנא דבי אליהו ששת אלפים הוי העולם שני אלפים תהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ופריך שני אלפים תורה מאימת אי ממתן תורה עד השתא פי' עד סוף ד' אלפים לבריאת עולם ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטא מחד אלפא הוי מאדם הראשון עד יציאת מצרים שאז היה מתן תורה יש שני אלפים ותמ"ח שנה ואם כן ממ"ת עד סוף ארב' אלפים חסר תמ"ח מב' אלפים ויש ספרים דגרסי' ועוד זה כי פי' ממתן תורה עד השתא עד רב אשי שהיה סוף הוראה ליכא שני אלפים דהכתיב ויהי בארבע מאות ושמנים שנה לצאת בני ישראל ממצרים נבנה הבית לה' וד' מאות וי' שנה עמד הבית ראשון וע' שנה של גלות בבל וארבע מאות וכ' שנים שעמד בית שני כדאיתא ביומא וסדר עולם הרי אלף וש' שנה ופ' שנה ממתן תורה עד חורבן בית שני ובכת' רב שריר' יש בשנת תשל"ח למניין שטרות של יונים נפטר רב אשי חסר ש"ף שנים של יוונים שהיו קודם חורבן נשאר שנ"ח מהחורבן עד רב אשי צרף שנ"ח עם אלף וש"ף הוי אלף ותשל"ה /ותשל"ח/. אכתי ליכא שני אלפים וכ"ש שלא היה כן בימי רב ענן שלמד לו אליהו סדרו כדאיתמר פ' אע"פ בכתובות ורב ענן היה קודם רב אשי וא"כ היאך אמר אליהו בעונינו יצאו מה שיצאו אכתי לא שלמי להו ב' אלפים ולא הגיע זמן משיח לבא ועוד כי מעיינת בהו תמצא עוד קשיא אחרת היאך אמר' שני אלפים תהו ולא יותר הרי תרי אלפי ופרט' דהיינו תמ"ח שנים יש מבריאת העולם עד מתן תורה לפי חשבון הפסוק ומתרץ מואת הנפש אשר עשו בחרן מתחילין אלפים תורה וההיא שעתא אברהם בר נ"ב שנים הוה ומשם עד יציאת מצרים יש תמ"ח שני' לפי חשבון הפסוקים כדפי' רש"י ומיציאת מצרים עד חורבן בית שני יש אלפים וש"פ כדפי' למעלה עוד יש קע"ב לבא אחר חורבן להשלים שני אלפים תורה וכן בכתב רב שרירא קע"ב לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים מבריאת עולם. וכן מוכחת כל ההלכה ובערובין דאמר שרבי פרידא חי ד' מאות שנה על כרחך נולד לפני חורבן או חי הרבה שנים אחר רב אשי כי לא היה מהחורבן עד רב אשי רק שנ"ח כדפי' לעיל ור' יוחנן נמי יש בפר' בתרא דיומא שנולד בימי רבי' הקדוש ובסדר תנאים יש שחי יותר משלש מאות שנה אם כן חי אחר רב אשי נהגו נשיאות בפני הבית מאה שנה כדאיתא פ"ק דשבת ואחר החורבן היה ר"ג דיבנה ואחריו ר"ש בנו אביו של רבי אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע פרטיה כמה שנים יש אחר ארבע אלפים לבריאת עולם לשייליה לספרא כמה חשיב פרטיה בשטרות ונטפי עליה מ"ח שנה. שהרי קע"ב אחר חורבן נשלמו ארבע אלפים וצרף ש"ף שנים של מלכות יון שהיו בפני הבית ת"ק נ"ב. א"כ ארבעין שנין ותמני לאחר ר' אלפים שלמו לסופר ו' מאות ממלכות יון ומאז והלאה מתחיל פרט שלמו לסופר ו' מאות ממלכות יון ומאז והלאה מתחיל פרט שלו והתנא כבר מנה מ"ח לפרט אחר ארבע אלפים.
1
ב׳אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע בכמה שנים בשבוע קאי נטפי חדא שתא ונחשוב בכללי ביובילי ופרטי בשבועי ונשקל מכל מאה תרתין ונשדי אפרטי וזהו כר' יהודה דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן ששנת נ' היה יובל וגם היה שנה ראשונה של שמטה וא"כ בכל ק' יש שתים יותר משביעיו' דלרבנן דאמרי שנת נ' יובל ושנ' שלאחריה התחיל שמיט' א"כ אי' בק' כלל יותר מבשביעיות. ומשמע דהלכה כר"י אע"ג דפרק אין בערכין קאמר תלמוד' לאפוקי מדרבי יהודה אין בכך כלום דהכי אשכחן שלהי כתובו' לאפוקי מדרשב"ג אע"ג דרב פסיק פרק אלו נערות כר"א דסבר כתוב' דאורייתא כרשב"ג וכר"ע דאייתר ליה כמוהר בתולות למדרש כתוב' דאוריי' וכן ר' יוחנן פסי' כרשב"ג במשנתינו א"כ לאפוקי לאו משום שיהא הלכה כן אלא ההיא ברייתא ודאי מפקא מיניה וכן פי' פ' המגרש דאתקין רב בגיטא מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דרב גופי' פסיק הלכה כר"י פ' אין בערכין קא' דבית שני חרב במוצאי שביעית שהיא שנה ראשונה של שמיטה ופי' רש"י שנת ד' מאות וכ' שנה היה מוצאי שביעית ואע"ג דד' מאות וכ' של בניין הבית הולך הכל בשמיטי' לר' יהודא הא מסקי' בערכין דשית שנים דסליק עזרא ולא קדיש לא קחשיב דאכתי לא התחילו למנו' שמיטין והתנא מונ' שנים שאחר החורבן נטפי עלייהו שתא חד' כדי למנות מתחלת שנה ראשונה של שמיטה שהיתה בשעת חורבן שזהו שנה אחרת לפני וא"כ כי תמנה קע"ב לאחר חורבן שנשלמו ד' אלפים ואחר כן ט' מאות יהיה שמיטה אך אין נראה פי' זה דפ' אין נערכין דמני רב אשי שית שנין דסליק עזרא ולא קדיש לא קא חשיב היינו ליישב הברייתא דקתני מוצאי שביעית חרב הבית לרבנן אבל לרבי יהודא התחילו למנות שמיטין משנה ראשונה של בניין ואם כן אמאי נטפי חד שתא הלא שנה ראשונה של תנא המונה מחורבן ואילך היא שנה ראשונה של שמיטה ותו דהתם מוכח דשנת ד' מאות וכ' היתה שמיטה לכולי עלמא ומוצאי שביעית דקאמר דהיינו שנה ראשונה של שמיטה היינו שנת כ"א. וא"כ התנא אמאי נטפי שנה אחת על חשבונו. והכי איתא התם בשניה במוצאי שביעית מי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ת"ך. ד' מאה הוא תמני יובילי פי' והולכין בשביעיות לרבנן וארבסר תרי שבועי פשו להו שית שנין הרי בשת' בשבוע שאירע שנת ת"ך. ומתרץ הא מני ר' יהודה היא דאמר שנת חמשי' עולה לכאן ולכאן אייתר תמניא מתמניא יובילי. פי' לר"י כדאמר הכא ונשקול מכל ק' תרתי והנך שית הוי להו ארבסר פי' שנת ת"ך. ואשתכח דבמוצאי שביעית חרוב פי' שנת כ"א היתה שביעית ובמסקנא אמר רב אשי שית שנין דסליק לעזר' דלא קדיש לא קחשיב ואתיא אפי' לרבנן והוי מוצאי שביעית בשניה שנת כ"א. לכך פי' רבי' שמואל דודאי שנת כ"א היתה מוצאי שביעית שנה ראשונה של שמיט' והיא היתה משנת הבניין שהרי בט' באב חרב הבית ורוב' דשתא בבניין הוה והתנא המונה שנים מחורבן ואילך מתחיל למנות שנת כ"ב ולכך קאמר נטפי חד שתא על חשבונו כדי למנות מתחלת שמיטה שהיתה שנת תכ"א ולחשבון זה יהיה שמיטה שנת ס"ב לפרט וקשה על פירושו דהתנא המונה שנים שאחר החורבן על כרחיך מתחיל למנות שנת כ"א דלעיל אמרן דנטפי התנא על הסופר דחשיב ש"ף שנים קודם יוסיף עליהם התנא כ' שנים ואם איתא דשנת כ"ב מתחיל למנות התנא אם כן הסופר חשיב שפ"א לפני חשבון התנא וה"ל למימר נטפי י"ט וכן בתר הכי דקאמר מתנית' טפיא תלת שנין ה"ל למימר תרתין שני' אלא כדפרי' ששנת כ"א היתה מוצאי שביעית שנה ראשונה של שמיטה והי' היתה שנה של חשבון התנ' להתחיל ממנה קע"ב לאחר החורבן והא דקאמר נטפי חדא שתא או' רבינו יצחק בר"ש מ"כ דה"ק על שנת העולם תוסיף שנה אחת ותמנה הכל שביעיות ויבא לך בצמצום שנת כ"א מוצאי שביעית כמו אם תתחיל למנות מתחלת בניין בית שני כי תמנה אלפים ותמ"ח עד יציאת מצרים. ומשם עד בניין שלמה בן דוד ד' מאות ושמנים והבית עמד ת"י שנה וע' של גלות בבל אם תוסיף על כל אלה שנה יבא הכל בשביעיות ולפי' זה יהיה השמיטה שנת ששים ושתים לפרט ור"ח מ"כ גריס נבציר תרתי שני או נטפי חמש וסימניך כי זה שנתים הרעב ועוד חמש שנים פי' על חשבון הסופר דחשיב מלכות יון ש"ף שנים או יגרע שנתים ולסוף ארב' שנים של בנין שלמו להו שית שנין דמלכו בעילם ופשט' מלכותו ומאז מתחיל למנות הסופ' ושתי שנים אחרי כן היתה שמיטה דארבעים ושתים שנה שעברו מן הבניין הולכין בשביעיו' וכן חמש שנים לפני חשבון הסופר היתה שביעית ולפי' זה כמו כן יהיה שנת השמיטה שנת ע"ב לפרט והשתא מיושב טפי וסימניך דהוה על נטפי ועל נבצור כמו הנהו וסימני' דלעיל דהוו כי ה"ג אבל לפירושים שלמעלה הוי וסימניך כי זה שנתים הרעב נשקול מכל מאה תרתי להודיעך כר' יהודה ק"ל ולא כרבנן ור"ת מצא בסוף סדר עולם דרבנן סבוראי שנת ד' אלפים וה' מאות וששים וארבע לבריאת עולם וסימניך ס"ד לפרט אז היתה שמיטה. ולפי' זה יהיה השמיט' שנת תשע מאות וס"ג וזה החשבון יהיה תופס עיקר והיה אומר הטעם לפי דבניסן נברא העולם ומתשרי דבתריה מנינן שמיטין אם כן מתאחרת שמיטה שנה אחת ותימא על זה והלא מתחלת בית שני אין צריכין למנות שמיטין לרבי יהודה וקיימא לן כוותיה או שית שנין אחר כן לרבנן ומה לנו לבריאת עולם ונראה שהיה רוצה לומר דבית שני נבנה באדר כדכתיב ושציאה ביתא דנא עד יום תליתאה לירח אדר ובתשרי אחריו התחילו למנות שמיטין אם כן לא היה מוצאי שביעית שנת ארבע מאות ועשרים שנה משנה ראשונה של בניין לא היתה במניין השמיטין והבית חרב בתשעה באב לפני תשרי. ואם נאמרה דכשהגיע לתשרי ראשון עלתה לה לשמיטין מתחלת הבניין אע"פ שלא היתה רק חצי שנה אתיא ליה. וצריך עיון. ואע"ג שפירשתי ששנת ארבע מאות וכ"א היתה מוצאי שביעית בבית שני. מיהו בבית ראשון דקאמר בערכין דחרב במוצאי שביעית היינו שנת ארבע מאות ועשר כדמוכח פרק אין בערכין שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ עד שיצאו וקאמר דהתחילו למנות לאחר י"ד שנה של כבוש וחלוק כדי לקיים הפסוק של יחזקאל ארבע עשרה שנה אשר הוכתה העיר שאז היתה יובל כדכתיב בראש השנה בעשור לחדש וזהו יובל דדרשינן איזהו שנה שר"ה שלו בעשור לחדש הוי אומר זה יובל וכיון ששנת חמשים היתה י"ד אחר החורבן אם כן שנת ד' מאות ועשר שבו חרב הבית היה שנת ראשונה של שנת שמיט' לו' יובל וכי תימא מאי שנא דבחשבון בית ראשון מונין שנות החורבן שנת ארבע מאות ועשרים ואחת והלא אידי ואידי חרבו בט' באב וי"ל דלקחו חשבון מכוון ושלם לזה ולזה ת"כ. אי נמי לשון המקרא של דניאל דכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך והם ע' שנה של גלות בבל ות"כ ובנזיר דפריך וכי לא ידעי מתי חריב והכתיב שבועי' ע' נחתך על עמך ומשני נהי דידעי בהי שת' בהי יומא לא ידעי ולא רצה לתרץ דמספקי אי שנת עשרים או עשרים ואחד דידעי דשבעי' שמיטין קאמר קרא כולן שלמים ושנת כ"א לא היתה שלימה דבט' באב חרב א"נ גזרו לאחר שהתחלה שנת כ' א"כ היו יודעים שלא יעמוד הבית יותר מאותה שנה ושמעתי' דמני שביעית מתחלת בית שני נראה שסובר' קדושה ראשונה לא קדש' לעתיד דאי קדש' לעתיד כיון ששנת ד' מאות ועשר של בית ראשון היה מוצאי שביעית שהיא שנה של שמיטה א"כ כי תמנ' אחרי כן ע' של גלות בבל יבא לך שנה ראשונה של בית שני להיות שנה שניה של שמיטה ולמה שינו מסדר השנים של שמיטה כשעלו בימי עזר' בשביל שהיו בגלות שלא מנו יובלות מחמת שלא היו כל יושביה עליה ובברייתא נמי דמייתי ראיה בערכין דבית שני חרב במוצאי שביעית כדאי' בסדר עולם וכן סובר תנא דסדר עולם דקדוש' ראשונה לא קדשה לעתיד לבא כדתניא התם ראשונה ושנייה יש להם שלישית אין להם אלמא בשניה הוצרכו לקד' ולחזור אמנם לפי ר"ת דמפ' בבית שני מנו יובלות ולא כמו שרוצה לומר בערכין לא מנו יובלות בבית שני אלא לקד' שמיטין אבל למסקנא דקאמר ירמיה החזירן מני שפיר יובלות בבית שני דכיון דמכל שבט ושבט עלו אע"ג דלא עלו אלא ד' ריבוא יושביה עליה קרינן ביה וראייתו מדנהיג בתי ערי חומה בימי הלל כדתנן פרק בתרא דערכין התקין הלל שיהא חול' מעותיו ללשכ' וכן עבד עברי נוהג בבית שני כדכתיב בעזרא והביאו אילי צאן וגומר אמרינן פרק ד' מחוסרי כפר' שפחות חרופות בעלו ושפחה חרופה מקריא מאורסת לעבד עברי ופרק המקדיש שדהו תניא דאין בתי ערי חומה ולא עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. א"כ אפילו למ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא יוכל להיות שהתחילו מניין שמיטין מתחלת בית שני כמו שהתחילו אז למנות יובלות דלפי סדר היובל יש להם למנות שמיטין כך פי' רבי.
2
ג׳ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין ותרתין סבור רבנן למימר מאוחר הוא אמר להו רב נחמן שית שנין דמלכו בעילם דלא חשבינן איהו וכשר ופריך דילמא ליציאת מצרים נקט ושבק אלפא קמא ומאוחר הוא ומסיק אין מונין אלא למלכות יונים בלבד.
3