ספר התרומה, פסקים קל״זSefer HaTerumah, Psakim 137
א׳שמעינן דמי עכו"ם ביד ישראל אסורין כדמשמע פ' אין מעמידין ודמי עב"ז ביד עכו"ם מותרין כדמשמע פ' בתרא אכן מותר להלוות לכומרי' דאפילו אם המעות שפורעין הם דמי עכו"ם אין בכך כלום אבל תימא היאך מותר למכור להם דבר והא ברייתא לא שריא אלא לוקחין מהם בהמות משום מיעוטייהו. אבל למכור להן אסור. ופי' רבינו שלמה דמפרש דמיירי ביום אידם אתי שפיר. דהאידנא ליכא למיחש משום דאזיל ומודי כדמפרש לעיל בריש פרקין. ומיהו באותו יריד שקבעו הכומרים לקבל משום המכס היאך אנו עושין שם משא ומתן דהא רבי יוחנן אמר מהנ' אסור. ותינח במקום שאין גובין המכס עד לערב מותר דאפי' לא מכר כלום היה גובה מן החנות. אבל יש מקומות שמיד שמכר בחנות מיד גובין ממה שמכר. וגם כשמוכר בהמה או קונה זה רגילות בכל מקום לגבות פשוט ממקחו. ופעמים שלוקחי' אסור מכס ממה שהישר' קנה או מכר. ויש לומר דאינו משום מהנה אלא היכא שמן המכס עושין תשמישי עכו"ם. ויש מקומות שבונין עכו"ם וקבלו עליהם הסוחרים שבכל דבר שימכרו שיתנו פשוט לעכו"ם לבניי' לשם נר' שאם אמר לישראל קח החפץ בכך ועוד פשוט לבניין עכו"ם לשם אמרינן דמהנה אסור ואם אינו מזכיר לו פשוט לבניי' עכו"ם מותר אע"ג דהעכו"ם יתן לו מדמי' של מקח זה דשמא בלא זה לא היה נותן לו החפץ כי אם בדמים הללו ואם יותר מן הסכום אמר לו ועוד פשוט אע"ג שלא הזכיר לו לצורך עכו"ם שהניח לומר כן בשביל הישראל שמא אסור דהשתא יוצא מכיסו של ישראל הפשוט דאי לאו הבניי' הוה מחיל ליה לגביה.
1
ב׳עכו"ם ההולך ליריד של עכו"ם מעות שבידו בין בהליכה בין בחזרה מותרין דאין לתלות ולומר עכו"ם זבין ודמי עכו"ם בידו אלא נימא אימא גלימא זבין או דבר אחר דרוב מקח וממכר אינו מעכו"ם אבל ישראל ההולך ליריד של עכו"ם מעות בידו בהליכה מותרין אבל בחזרה אסורים דיש לומר שמכר עכו"ם ודמי עכו"ם בידו דאי איתא דגלימא זבין הכא הוה מזבין ליה ולא היה עובר על דברי חכמים שאוסרים לישא וליתן ביום אידם ובפ' ק' דבעא ריש לקיש מרבי יוחנן עטלוזא של עזה מהו למכור לבני חוצה לה אם קרובים כל כך שחשוב כמכר לבני תוכה ששם האיד אסור א"ל הלכת מימיך לצור וראית ישראל ועכו"ם ששופתין שתי קדירות על גבי כירה אחת ולא חשו חכמים ומפרש אביי לא חשו דילמא מהדר אפי' ושדי עכו"ם נבלה בקדירה של ישראל פירוש בשר כחושה ושקיל בשר שמנה כדי להרויח (י"ג ע"א) אבל בחנם כדי להכשיל הישראל לא קאמר דאפילו הלך למרחוק לא חיישינן שהרי מעשים בכל יום שישראל הולך בשוק ומניח קדירתו בביתו וגם יש חלב או איסור אחר ולא חיישינן שיזרוק העבד או השפחה בקדירה וכן משמע פרק אין מעמידין גבי ההוא ארבא דמורייסא דקאמר למאי ניחוש לה אי משום אערובי חמרא קסתא דחמרא בארבע לומי פירוש בארבע זוזי וקיסתא דמורייסא בחד לומא ולא חיישינן דלרשע יהיב ביה חמרא וכי תימא אפילו הוה מהדר אפי' למה יש לי לחוש הלא אפילו יוצא ונכנס מותר י"ל דהיינו היכא שיהא נתפס כגנב דתבע ליה ישר' בדינא אבל הכא יכול העכו"ם לומר תבשילך אם טוב שלא יקדי' נתכוונתי א"נ שמא מהדר אפי' לאו דוקא אלא כלומר הפליג לשון ולא חשו שהחליף עכו"ם נבלה בשחוט' ה"נ לא חשו לדמי ע"ז כשמוכר חוצה לה והעכו"ם נותן לו מעות שיהו משל בני תוכה ויהיו אסורים משום דמי עכו"ם וכ"ת אפילו לבני תוכה למה יש לאסור הדמים הלא גבי עכו"ם ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזרה מעותיו מותרין ולא חיישינן שמא דמי עכו"ם הן י"ל דמיירי הכא שהיריד עשוי למכור ולקנות תשמישי עכו"ם והתם אין היריד עשוי לכך ואפילו הכי בישראל ההולך שם מעותיו אסורים דאיכא הוכחה דעכו"ם זבין כדמפרש התם והשתא לא תקשי דאיכא דשרי אם כבר נשא ונתן ואפילו ביום אידם דאסור לכולי עלמא משמע היינו מטעם קנס שעבר על דברי חכמים וגם אין אסור כי אם לו דווקא ואמאי לא חיישינן לדמי עכו"ם שאסור מן התורה משום לא ידבק בידך מאומה אלא בשמעתין דווקא חיישינן שהיריד עשוי לכך והתם שאינו עשוי לכך אם קנה שום דבר או אם מכר וידעינ' לו דמי עכו"ם אין מעותיו אסורין אלא לו דווקא משום קנס דאין לתלות שהמעות שנתן לו העכו"ם הוו חליפי עכו"ם וגבי ישראל ההולך ליריד של עכו"ם דמעותיו אסורים משום דמי עכו"ם לא רצה לומר משום נשא ונתן ביום אידם דנקט איסור חמור דהוי מן התורה וגם לכל העולם אסורין רבא אמר לא חשו חכמים משום בשולי עכו"ם הכא נמי לא חשו משום יום אידם פירש לא התיר ר' חנינא אלא איסור דרבנן כגון נשא ונתן לחוצה לה דשרי ולא גזרינן דילמא אזיל ומודי כי אם בתוכה והביא ראיה מדלא חשו לדילמא סמיך ישראל על עכו"ם לחתו' בגחלים משום בשולי עכו"ם אבל איסור דאורייתא לא היה מתיר כגון חששא דאיסור דמי עכו"ם דמיירי כגון שהישראל ראה שהעכו"ם לקח המעות בתיבתו וידע בודאי שלא היו חליפי עכו"ם ולכך התיר לשאת ולתת חוצה לה אי נמי רבא סובר שיריד של עטלוזה לא היה עשוי לקנות ולמכור צרכי עכו"ם ותשמישי' דליכא למיחש לדמי ע"ז ולכך התיר רבי חנינא דליכא חששא דרבנן של משא ומתן ומתני' דשרי חוצה לה או מיירי בכי ה"ג או מיירי בחוצה לה יותר אבל אי איכא למיחש לדמי עכו"ם לא היה מתיר ר"ח איסור דאורייתא דהא לא חיישינן דילמא שדי עכו"ם נבלה דהוי איסורא דאורייתא משום דהוי כמו יוצא ונכנס דשרי דהוי נתפס כגנב ואין זו טענה טובה לכסות תבשילך הייתי מתכוין ולכך ליכא למגזר מהתם היתר בחוצה לה חששא דמי ע"ז ורבה בר שילא אמר נשא ונתן דמדרבנן לא התיר רבי חנינא ביום אידם לחוצה לה דקרוב יותר מחוצה לה דמתני' דשוייא ומבשולי עכו"ם ליכא למשרי דהתם בחתוי כל דהו סגי אלא התיר לשאת ולתת להם לפני אידיהן משמע מהכא דלכלהו דמי עכו"ם ביד עכו"ם אסורין ומקשי' דברייתא השוכר את הפועלים אמר רב נחמן דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרים ומייתי ראיה מדתניא עכו"ם שהיה ישראל נושה בו מנה ומכר עכו"ם והביא לו מעות מותר וטעמא משום דדווקא גבי ישראל שמכר עכו"ם דמיה אסורין כדנפקא לן שלהי רבי ישמעאל דחליפי עכו"ם אסורין מוהיית חרם כמוהו. כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו אבל עכו"ם שמכר עכו"ם אפי' מכרה לעכו"ם לעובדה חליפיה מותרין מי' בשמעתין פי' רש"י מ"כ דמי עכו"ם שמא הן המעות עצמן שהביאו לתקרובת עכו"ם והתם מיירי בחליפי ע"ז מ"מ קשה דפ' אין מעמידין אסרי' דמים ביד עכו"ם שהם חליפי עכו"ם גבי עכו"ם ההולך ליריד דאי לאו דאמרינן אומר גלימא זבין הוה אמרינן בחזרה אסור המעות ותו בשמעתין נמי בשביל שהם המעות שהיו תקרוב' עכו"ם לא היו אסורין ליקח דאין אסור אלא תקרוב' שהוא כעין פנים כדאמר רב ישמעאל זרק מקל לפניה חייב משום דמיירי דדרכה לעבדה בכך ואינה נאסרת המקל דבעינן כעין פנים וכן אבני מרקוליס קאמר במאי יאסרו הלא אין זה תקרובת כעין פני' ומשני כל אחת נאסרת לעצמה ולחברתה דמקרי עכו"ם גופה א"כ דמי עכו"ם ביד עכו"ם דאסר בשמעתין היינו חליפי עכו"ם ומפ' ר"ת דכשפרע דווקא מדמי עכו"ם הוא דשרי לקמן דחליפי עכו"ם אינן נאסרין מוהיית חרם אלא כשהחליפה ישראל אבל החליפה עכו"ם החליפים מותרים אבל היכא שהעכו"ם מכרה לדבר אחר החליפין אסורין די"ל שדעתו להצניע המעות לקנות עכו"ם אחרת ור' שמואל פי' פ' בת' בשם רש"י דאביי דאסר דמי עכו"ם בשמעתין לא שמיע ליה ברייתא פ"ב דשרי ורבא דאמר לא חשו חכמים לבשולי עכו"ם כו' סבר דלא התיר ר' יוחנן דמי עכו"ם דחוצה לה דהא אפילו תוכה לה מותר אלא איסור נשא ונתן התיר לחוצה לה ובפ' אין מעמידין פי' דודאי דמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר דקרא דחרם כמהו לא מיירי אלא בישראל שהחליפ' ולא בהחליפה עכו"ם אבל ישראל ההולך ליריד ומכר עכו"ם הדמים אסורים דכתיב והיית חרם כמהו כל שאתה מהיה יהא כמוהו ואין בידו לבטל עכו"ם שלו קודם שיקח הדמים דעכו"ם דישראל אין לה בטול וגם אין חושש לבטלה. וגבי ההולך ליריד דאמר מעותיו מותרין דאימר גלימ' זבין ה"ה אם עכו"ם זבין דמעותיו מותרין כדמוכח פ' בת' אלא לרווח' דמלתא קאמר כלו' מהכא לא תוכיח דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותרי' דאי אפילו הן אסורין אתיא הך ברייתא שפיר. והא דתנן עיר שיש בה עכו"ם (י"ב ע"ב) והיו בה חנויות מעוטרות אסורות שאינן מעוטרות מותרות ומפרש ר"ל מעוטרות בורד והדס דנהנה מריחא. ואע"ג דריחא לאו מלתא היא לרבא גבי בת תיהא פ' בת' הכא דעיקרה הן לריח אסור. והני וורד והדס הא תקרובת לעכו"ם כמו לבונה וקטרת ואפי' אין עקרן לריח שמא אסור דהא אמרן פרק כל שעה כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן. מ"ט אכילה כתיב ביה איסורא מיהא איכא ותו הכא לא כתיבה אכילה גבי עכו"ם דקרא דויאכלו זבחי מתים בדברי קבלה כתיב. ובת תיהא דשרי דהוי סתם יינם ואפילו ביין נסך סבר דלא מיקרי נהנה בכך מן היין מאן דאסר סבר דחשוב כאלו נכנס הממשות של יין בפת חמה והוי כשותה יין ולא משום ריח והשתא מדמה ליה שפיר בפת שאפאו בתנור שהסיקו בכמון של תרומה. ושאינן מעוטרות בוורד והדס רק בפירות מותרות. אע"ג דיהיב מכסא דנהנה אסור מהנה מותר. ור' יוחנן א' אפי' מהנה אסור ומתני' מיירי כשאין מעוטרות כלל דלא יהבי מכסא ומפ' ר"ת דר"ל נמי לא שרי אלא מהנ' פי' האי שנותן המכס שעל ידי כן מראה שמבזה העכו"ם ומגנה אותה שמונע עצמו מלהריח הוורד וההדס אבל שאר מהנה אסור והשתא דפריך פ' כל הצלמים (מ"ז ע"ב) גבי מי שהיה כותלו סמוך לעכו"ם ונפל כונס לתוך שלו ובונה והא קא שביק מן הקרקע לעכו"ם ומהנה. אינו צ"ל דפריך לר"י דווקא א"נ מהנ' כי האי מודה ר"ל דאסור דנראה כמו בונה לעכו"ם במה שמחבר בקרקע שלו לשל עכו"ם ושאינן מעוטרות כלל דלא יהבי מכסא לכולי עלמא שרי. והא דתנן אסור לשאת ולתת ביום אידם פרש"י דהיינו למכו' להם דבר המתקיים או לקנות דבר המתקיים ולמכור דבר שאין מתקיים מותר ועל זה קשה דלקמן דירמיה זבן פיתא והיינו דבר שאין מתקיים ומבעל הבית זבן דלא יהיב מוכסא מ"מ אסור משום משא ומתן ביום אידם והיאך קנאו. ואית ספרים דגרסי פורת' אבל איתא דבירושלמי גרסי' עלה דא"ל לחבריה ואתה לא לקחת מימיך גלוסקין ביריד של עכו"ם ופי' רשב"ם דדבר מועט בפרוטות או בשתי פרוטות מותר ורבינו מאיר אביו פיר' דמתני' דשריא אינן מעוטרות מיירי שאין יום אידם כלל אלא היריד עשו לצרכי הכומרים לקבל המכס ממה שמוכרים אבל קשה דלקמן דלוקחי' בהמה שרי משום מיעוטייהו ואפילו למכור להם נמי אמאי אסור כיון שאין יום אידם וגם אין שום מכס במכירה כדמוקי לה התם בבעל הבית דלא יהיב מכסא והא דאמרי' פרק אין מעמידין ישראל ההולך ליריד של עכו"ם מעות שבידו אסורין משום דמי עכו"ם פי' כיון דעבר על דברי חכמים דאסרי לשאת ולתת ביום אידם אם איתא דגלימא זבין הכא הוה מזבין ליה אלא ודאי עכו"ם זבין ונימא שנשא ונתן לדבר היתר לשאינן מעוטרות וא"נ כל החנויות לשאינן מעוטרות דילמא זבן לאדם שאינו יושב בחנות ולב"ה דלא יהיב מכסא דאי' לן למיתי לקולא דאימא גלימא זבין דכיון דלא שייך איסור תלינן במידי דהוי רוב משא ומתן ולא במכר צלם מיהו בשמעתין לא שרי כי אם ליקח משום מיעוטייהו אבל למכור להם אסור והתם מיירי כשמכר מדקאמר דמי עכו"ם בהדיה ומ"מ קשה דילמא מכר דבר שאין מתקיים ומותר ושמא אי מכר דבר שאין מתקיים קלא אית ליה. אי נמי רוב משא ומתן לא הוי דבר שאין מתקיים.
2