ספר התרומה, פסקים קל״חSefer HaTerumah, Psakim 138
א׳שמעינן דמי עכו"ם ביד ישראל אסורין כדמשמע פ' אין מעמידין ודמי עב"ז ביד עכו"ם מותרין כדמשמע פ' בתרא אכן מותר להלוות לכומרי' דאפילו אם המעות שפורעין הם דמי עכו"ם אין בכך כלום אבל תימא היאך מותר למכור להם דבר והא ברייתא לא שריא אלא לוקחין מהם בהמות משום מיעוטייהו. אבל למכור להן אסור. ופי' רבינו שלמה דמפרש דמיירי ביום אידם אתי שפיר. דהאידנא ליכא למיחש משום דאזיל ומודי כדמפרש לעיל בריש פרקין. ומיהו באותו יריד שקבעו הכומרים לקבל משום המכס היאך אנו עושין שם משא ומתן דהא רבי יוחנן אמר מהנ' אסור. ותינח במקום שאין גובין המכס עד לערב מותר דאפי' לא מכר כלום היה גובה מן החנות. אבל יש מקומות שמיד שמכר בחנות מיד גובין ממה שמכר. וגם כשמוכר בהמה או קונה זה רגילות בכל מקום לגבות פשוט ממקחו. ופעמים שלוקחי' אסור מכס ממה שהישר' קנה או מכר. ויש לומר דאינו משום מהנה אלא היכא שמן המכס עושין תשמישי עכו"ם. ויש מקומות שבונין עכו"ם וקבלו עליהם הסוחרים שבכל דבר שימכרו שיתנו פשוט לעכו"ם לבניי' לשם נר' שאם אמר לישראל קח החפץ בכך ועוד פשוט לבניין עכו"ם לשם אמרינן דמהנה אסור ואם אינו מזכיר לו פשוט לבניי' עכו"ם מותר אע"ג דהעכו"ם יתן לו מדמי' של מקח זה דשמא בלא זה לא היה נותן לו החפץ כי אם בדמים הללו ואם יותר מן הסכום אמר לו ועוד פשוט אע"ג שלא הזכיר לו לצורך עכו"ם שהניח לומר כן בשביל הישראל שמא אסור דהשתא יוצא מכיסו של ישראל הפשוט דאי לאו הבניי' הוה מחיל ליה לגביה.
1