ספר התרומה, פסקים קמ״וSefer HaTerumah, Psakim 146
א׳פסק דין שדה של ישראל שקבלו עכו"ם לחרוש לזרוע ולקצור למחצה או לשליש מותר לטרוח בו בשבת. ואם אינו נותן לו רק מעות לטרוח אסור. א"כ הלכה דמותר להשכיר שדהו לעכו"ם או כרמו. כי העכו"ם עמל בה למחצה לשליש ולרביע אבל אם בקבלנות לומר אתן לך כך וכך מעות ותחרוש לי שדה שלי. וכן תקצור אותו לי בכך וכך. או תבנה לי בית בכך וכך. או תזמור לי כרמי בכך וכך מעות אסור אם עושה בו העכו"ם מלאכה ביום השבת כדפסק בירושלמי כר"ש בן אלעזר דאסר קיבולת במחובר לקרקע. ועוד הארכתי בה שילהי פ"ק דשבת.
1
ב׳הנהו מוריאקי דעכו"ם נקיט בשבתא וישר' בחד בשבתא. שרא להו רבא. פי' העכו"ם היה טורח בשבת כדי ליטול כפי טרחו של שבת בשעת קצירה. והישראל היה טורח באחד בשבת כדי ליטול בשעת קצירה כנגד עמלו של עכו"ם שעמל בשבת וכן פירשו והתנו ביניהן אחרי כן והתיר רבא. איתיביה רבינא ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות לא יאמר ישראל לעכו"ם טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול. ואם התנו מתחלה מותר, ואם בא לחשבון אסור. פירש ואם לא התנו מתחלה ולקח העכו"ם ימי השבת מעצמו בלא צוויו של ישראל וא"ל ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי חול כנגדן אסור. אכסיף רבא. לסוף אגלי מילתא דהתנו מעיקרא הוה ועשה לו קורת רוח לרבא שלא נכשלו על ידו. רב גביהה מבי כתיל אמר שתלאי דערלה הוו ולכך התיר. והא איתיביה רבינא לרבא ואכסיף. לא היו דברים מעולם.
2