ספר התרומה, פסקים קמ״זSefer HaTerumah, Psakim 147
א׳פסק דין ישראל ועכו"ם שיש להם שדה וכרם או תנור בשותפות. בין לגבי שבת בין לגבי ערלה. שמעינן מהכא דישראל עכו"ם שיש להם שדה או כרם או תנור בשותפות לא יאמר הישר' לעכו"ם תעמול לזרוע לחרוש בשבת ותטול בשעת קצירה או בשעת בצירה כנגד עמלך של שבת ואני אטרח או שלוחי לעשות כן בחול כדי ליטול בשעת בצירה או קצירה כנגד יום שלי דנראה כאלו הישראל אמר לעכו"ם. גם עלי לטרוח חצי שבת כמותך. טרח אותו חצי יום בעבורי ואני אטרח חצי יום של חול בעבורך והוה ליה כמו שכיר שבת ושלוחו של ישראל דאסור משום דאמירה לעכו"ם שבות אם לא התנו מתחלה כך בשעת שקנה הישראל השדה והכרם שלא יהיה לו חלק בגוף הקרקע ביום השבת כי אם לעכו"ם. אבל אם העכו"ם נכנס בשדה לחרוש ולזרוע חלקו של ישראל למחצה לשלי' ולרביע דזה מותר לטרוח בו בשבת כדפי' לעיל דאריסותיה קא עביד. אבל אם הקצירה או בצירת הכרם מוטלת על שניהם. וכן תנור שיש לו לישראל חלק בו עם העכו"ם. בזה הדבר יש שהיו רוצין להתיר לומר לעכו"ם תקצור בשבת ויהיה שלך. או תאפה בתנור ויהיו שלך הככרות של אותו היום. ואני או שלוחי אקצור ואאפה בחול בתנור ואטול לעצמי והטעם משום דלעיל דווקא אסור. שע"י החרישה או הזריעה של שבת השדה משתבח גם בחול ומשביח חלקו של ישראל. אבל הכא במה שקוצר העכו"ם או אופה ביום השבת אין חלקו של ישראל ולא התנור והשדה משביח כלום בכך. ולהכי מותר. ולרבי' תם לא נתיישב לו טעם זה. וצוה לבעל התנור להחזיר המלוה לקבל חובו מן העכו"ם ולחזור ולהתנות מתחלה. ורבינו הביא ראיה לאסור דאין חלוק בדבר. דתניא בתוספתא דמס' דמאי פ' המקבל שדה. ישר' ועכו"ם שלקחו מרחץ בשותפות לא יאמר לעכו"ם טול חלקך בשבת ואני חלקי בחול. ומרחץ כתנור דמי. אבל ככר' של ערלה מותר. כדא' רב גביהה מבי כתיל לעיל בלא התנו מתחלה מותר לומר לעכו"ם תזמור ותעדור ג' שנים ראשונים ותאכל באותם שנים את הפירות. ואני או שלוחי אעשה כן בשלש שנים אחרי כן ואטול גם הפירות באותן השנים. דאיסור שליחות ושכירות ליכא דהא ישראל נמי יכול לעבדה ולזומרה. ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדו ונמצא ישראל נהנה מפירו' ערלה ונראה כאלו מכרן מחליפין אין קרוי נהנה. דכיון שהישראל לא עסק בתיקון הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלו' בפירות כי אם לעכו"ם ובאותן שנים שעסק בהן העכו"ם הוציא בפירות שכר עמלו ולקחן קודם שנכנס הישראל לעמול בכרם. זה הכלל ישראל שיש לו שדה או כרם אם מניחין לעכו"ם למחצה לשליש ולרביע מותר להניח לעכו"ם לחרוש ולזרוע ולזמור בהן בשבת. ואם הישראל נתן לו מעות בשכירות או בקבולת אסור כיון שהוא במחובר. וישראל ועכו"ם שיש להן בשותפות שדה או כרם או תנור או מרחץ אסור לישראל לומר לעכו"ם טרח אתה בשבת ואני או שלוחי נטרח בחול יום אחר כנגד השבת. וטול אתה כנגד יום השבת ואני אטול כנגד יום החול. ואם התנו מתחלה קודם שקנה השדה שלא יהיה לו חלק בשדה ביום השבת כי אם לעכו"ם זה מותר. ולגבי ערלה מותר לומר לעכו"ם עמול וזמור בשני ערלה ותטול הפירות של אותן השנים ואני או שלוחי נעמול ונזמור אחרי כן שלש שנים כנגדן ואטול אני הפירות זה מותר וכשר הדבר אפי' לא התנו כן מתחלה.
1
ב׳הדרן עלך לפני אידיהן
2