ספר התרומה, פסקים קמ״חSefer HaTerumah, Psakim 148
א׳אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו"ם מפני שחשודין על הרביעה. והיא משבע מצות ועובר ישראל משום לפני עור. ורמינהי לוקחין מהם בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע. אמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה דרב עכו"ם חס על בהמתו שלא תעקר, אבל על בהמת ישראל אין חס לרובעה. ולכך אין מעמידין אותה ביניהם. וכי תימא אדמקשה מתני' אברייתא. לותיב תרתי מתנייתא אהדדי דתנן פ"ק מקו' שנהגו למכור בהמה דקה מוכרין כו'. והתנן אין מעמידין כו'. ולישני כדהשתא כלומר עכו"ם חס על בהמתו כו' כמו שהקשה כבר ותי' בפ"ק. ומה חידש עכשיו להקשות מברייתא דלוקחין. ואי היה מתרץ מתניתין דאין מעמידין מיירי במקום שנהגו שלא למכו' לפי שהם חשודים על הרביעה. השתא נמי לישני הכי דברייתא דלוקחין במקום שנהגו למכור דאינן חשודין. ויש לומר דלעיל נמי בפ"ק דהדר בה משנויא דמקום שנהגו למכור התירו לייחד לא הדר ביה אלא מכח ברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן דמשמע ליה דמיירי בכל מקום מכח הפסוקים דלקמן דרבנן דפרכי לר"א דחייש לרביעה. והכתיב כל צאן קדר יקבצו לך. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות. ויקח יתרו עולה וזבחים ויאמר שאול מעמלקי הביאום למען זבוח. ויאמר ארונה היבוסי ראה הבקר לעולה. וגבי פלשתים ואת הפרות העלו עולה. ואין סברא לומר דכל הני קראי קא מיירו לרבנן במקום שנהגו למכור ואין חושדי' על הרביעה ועוד דאפילו במקום שנהגו למכור יש שם מבהמות שבאו ממקום שנהגו שלא למכור ע"י משא ומתן שלהם. ואם כן בשום מקום היאך לוקחין מהם בהמה לקרבן. ועוד אפי' במקום שנהגו שלא למכור אמאי לוקחין מהם לקרבן. לכך הוצרך לתרץ דעכו"ם חס על בהמתו שלא תעקר. ומ"מ מתני' דפ"ק (י"ד ע"ב) דמקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין משום שחשודין על הרביע' ושם אמאי לוקחין מהם בהמה לקרבן לפי שרוצה להעמידה בכל מקומות. ויש לומר דמתני' מנהגא קא' איסור' ליכא. וכיון דליכא איסורא לא רצו להנהיג לימנע מליקח לקרבן ממקום שנהגו שלא למכור. וכיון דאין לדבר סוף דאפי' במקום שנהגו למכור נמי יש להם בהמות ממקום שנהגו שלא למכור ע"י משא ומתן ומקח וממכר שעושין זה בזה ומבהמות שהם נולדות בבית הישראל משם אין ליקח לקרבן דבהמה תמימה לא שכיחא דאפי' דוקין שבעין פסיל לדידן ורבי יוחנן אמר במסקנא גבול יש לה פחותה מבת שלש נעקרת. יתירה מבת שלש אינה נעקרת ברביעה. ובא לחדש דברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן מיירי בפחותה מבת שלש דווקא שחס שלא תעקר אם רובעה. וכי תימא לדבריו ניחוש דילמא רבעה לאמה כי מעברא לה מהאי ולד. והאם היתה בת שלש אז דהא אינה יולדת פחותה מבת שלש. כדתנן פרק בת שלש ודאי לכהן. א"כ אינו נמנע מלרובעה דהא אינה נעקרת. וא' רבא ולד נרבעת אסור היא וולדה נרבעו כדפריך תלמודא על ר"א דחייש לרביעה בכ"מ. ותירץ התלמוד משמרין את אמה משנתעבר' והאי שינוייא לית להו לרבנן דהא תניא אמרו לו והרי לקחוה מבין העכו"ם. א"ל ר"א משמרין היו אותן הישראלים מרביעה וי"ל רבי יוחנן לטעמיה דעובר לאו ירך אמו הוא ולא מפסיל הולד בכך. דבפ' כיצד מערימין (תמורה כ"ה ע"א) א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר. מאי טעמא אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא. והא דבפרק שני דגיטין א"ר יוחנן עובר ירך אמו הוא לדברי ר' קאמר. ובפרק התודה (מנחות פ' ע"א) תני רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה כו'. א"ל לוי ולייתי בהמה כו'. ואם איתא לדר' יוחנן דא' הפריש חטאת מעוברת כו' וליתי בהמה מעוברת ומשני מאן לימא לן דטעמא דרבי יוחנן משום דאם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא. דילמא טעמיה דאדם מתכפר בשבח הקדש. התם דחויא בעלמא הוא. אבל אמת הוא דר' יוחנן סבר דאם שיירו משוייר כדמוכח בתמורה ובשמעתין. ומעיקרא כי פריך ואי איתא לדר' יוחנן הוה מצי לשנויי דר' לית ליה ההיא דר' יוחנן דהא סבר ר' פ"ב דגיטין דעובר ירך אמו הוא. מיהו בשמעתין אין להוכיח כלום מה יסבור ר' יוחנן דנוכל לומר דר' יוחנן סבר שפיר עובר ירך אמו הוא ויעמיד ברייתא דלוקחין מהם כמ"ד לאו ירך אמו. דפלוגתא דתנאי היא פ' כיצד מערימין. ורבי' מתרץ הא לכתחלה לכך אין מעמידין. והא דיעבד ולכך לוקחין מהן. וכי תימא מתניתין דפ"ק דקתני מקום שנהגו למכור מוכרין לרבי יוחנן ורבינא אמאי אין מעמידין שם בהמה כיון דאין חוששין שם כלל על הרביעה. אבל על בהמתן נמנעין שלא תיעקר. ולכך מוכרין. הלא רבינא לית ליה האי שנויא. וגם רבי יוחנן דאית ליה אמ' דיתר' מבת שלש אינה נעקרת. א"כ טעמא דמוכרין דמשמע כל בהמות משום דאין חשודין כלל וא"כ אמאי אין מעמידין. ועוד אי דווקא בפחותה מבת שלש הלא פעמים מוכרח לעכו"ם אל תשלום שלש ומשהי לה העכו"ם עד שיש לה שלש ורובעה. דאינה נעקרת בכך אלא אינן חשודין כלל. ואי אית להו שינויא דשנינן פ"ק אתי שפיר מקום שנהגו למכור התירו להעמיד ולייחד. ואע"פ דשקלו וטרו להעמיד ברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן בכ"מ משום פסוקים טובא דמיירי בכ"מ כדפי' לעיל. אך בפ"ק משמע דהאי שנוייא לאו סמכא הוא ולא איתוקם הכי. וי"ל דלרבינא הא דמתרץ היינו כמו דיעבד. דמחמת דוחק פרנסתו או ריוח סחורה הוצרך למכור. ור"י נמי הכי קא' פחותה מבת ג' ודאי נעקרת יתירה מבת ג' פ' נעקרת ופעמים אינה נעקרת. ולהכי מוכרין להם שיראי' שתהא בהמתן נעקרת אפילו בת ג'. ואתא ר' יוחנן לחדש דלוקחים בהמה לקרבן בכ"מ. ואפי' במקום שנהגו שלא למכור וחשודין על הרביעה היינו ביתרה על שלש. אבל בפחותה מבת שלש אפילו שם אינן חשודין כיון דודאי נעקרת ולוקחין מהן בהמה לקרבן כי פחותה מבת שלש. ומיהו אפילו במקום שנהגו למכור ואין חשודין ואפילו לאחר שלש משום דזמנין נעקרת. מכ"מ אין לוקחין מהם בהמה לקרבן כי אם פחותה מבת שלש לפי שכל בהמות העכו"ם מתערבו ע"י משא ומתן שלהם. והא דפריך לעיל דילמא רבעה לאמה היינו בעודה מעוברת. ועל ר"א קאי דאמר כל האסורין למזבח ולדותיהן אסורין. ולקמן פרק כל הצלמים מחלוקת בנרבעו ולבסוף עיברו. והלא נעקרת לר"י אתי שפיר דמיירי לאחר ג' שנים. אי נמי לקמן מיירי ברבעה שלא כדרכה שאינה נעקרת בכך. והא דלוקחין מהן בהמה לקרבן ולא חיישי' שמא ריבעה שלא כדרכה דאינן חשודין על הרביעה כך שאין יצרן תוקפן ברביעה כזו. אי נמי בכדרכה ובפחותה מבת שלש. ואפי' לר"י דאמר נעקרת. מ"מ זמנין דיולדת. והכי קאמר גבול יש לה פחותה מבת שלש רוב פעמים נעקרת. יתירה מבת שלש רוב פעמים אינה נעקרת. כן פירש מורי רבי' כל השמועה.
1