ספר התרומה, פסקים קמ״טSefer HaTerumah, Psakim 149
א׳פסק דין היאך אנו מניחין בהמות בין העכו"ם בשוק ולא [אסרינן] למסור לרועה עכו"ם הלא חשוד על הרביעה. ועכשיו אין אנו נזהרים להעמיד בהמות שלנו בין העכו"ם בלא שומר ישראל. והתנן אין מעמידין בהמות בפונדקאות של עכו"ם. וגם היאך אנו מוסרין בהמותינו לרועה עכו"ם והתני' אין מוסרין בהמות לרועה עכו"ם ואם נאמר דרבינו ור"י יסברו שנויא דמקום שנהגו למכור התירו להעמיד ולייחד אתי שפיר. לפי כי שמא יש לומר האידנא אין חשודין על הרביעה והוי כמקום שנהגו למכור. מיהו לעיל פירשתי לדבריהם בענין אחר ואו' רבי' יעקב מ"כ דק"ל כרבי פדת דשני ואומר הא ר"א דחייש לרביעה. ולכך אין מעמידין. הא רבנן דלא חיישי. ולכך לוקחין מהם בהמה לקרבן. דתניא פרת חטא' ר"א אומר אינה נקחת מן העכו"ם. וחכמים מכשירין. וטעמיה דר"א משום דחייש לרביעה. כדתני עלה וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות כולן. ואנן סבירא לן כרבנן דלא חיישי לרביעה. אע"ג דסתם מתני' דאין מעמידין אתי כר"א כמו כן יש סתם משנה כרבנן דמקום שנהגו למכור מוכרין. וכיון דקבעיה תלמודא לשנויא דרבי פדת לבסוף. ש"מ דסמכא הוא טפי.
1
ב׳אמר רבינא מנא תימרא דשני לן בין דיעבד לכתחלה. דתניא לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות. ורמינהי האשה שנחבשה בידי עכו"ם ע"י ממון מותרת לבעלה. פי' אפי' לכהן. א"כ לא אנסוה. וכן פ"ב דכתובות גבי בת ישראל שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה דמשמע שהיתה פנויה ורחקוה הכהנים שהיו חוששין פן נבעלה לעכו"ם הפוסל בביאתו לכהונה דאי מיירי באשת ישראל משום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לו' ורחקה בעלה. ועלה מייתי ההיא דאשה שנחבשה. א"כ סובר דלכהן נמי מותרת ודאי אלא לאו הא לכתחלה לא תתיחד. הא דיעבד מותרת. ודחי דילמא אפי' דיעבד נמי לא. והיינו טעמא דמותרת משום הפסד ממונו. תדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה.
2