ספר התרומה, פסקים קנ״דSefer HaTerumah, Psakim 154
א׳פסק דין להתרפאות בשבת בין לתת בחול בעין. אמר רב יהודה אמר רב גב היד וגב הרגל ומכה של חלל מחללין עליה שבת לפי שהן סכנה. וא' שמואל האי פדעתא. פי' מכת חרב סכנתא היא ומחללין עליה שבת. א"כ גב היד וגב הרגל דקאמר לעיל היינו חולי שעלה שם מאיליו. דאי מחמת סכין היינו פדעתא ואפי' בשאר דוכתי. רב יהודה שרא למכחל עינא בשבתא. ואפי' משחק סמנין ואייתינהו דרך רשות הרבים מותר כדדרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכחלה בשבת. מאי טעמא שורייני דעינא בלבא תלי'. כגון מאי אמר רב יהודה כגון רירא ודייצא דמא ודמעת' קרחא ותחלת אוכלא לאפוקי סוף אוכלא. סוף החולי שכבר נתרפא קצת. ופצוחי עינא להאיר עין זה אסור לעשות בשבת. וכי האי גוונא אמרי' פ"ק דשבת היכא שאין בו סכנה נותן אדם קילור בעין מע"ש ואספלנית ע"ג מכה מע"ש ומתרפאין והולכין כל השבת כולה. אבל בשבת אסור ליתן. ובפ' שמנה שרצים דא' שמואל שורה אדם קילורין מע"ש ונותנו בשבת בעין. היינו על גבי העין דווקא. והיינו דקא' התם מעמץ ופתח אסור שגורם בידים שהקילור נכנס בעינו ע"י מעשה שפותח וסוגר ידיו וקא עמיץ.
1
ב׳אין מסתפרין מן העכו"ם. דברי ר"מ. וחכ"א מסתפרין מהן ברשות הרבים. אבל לא בינו לבינו מפני שחשודין על היזקות. וכי תימא אפי' בלא תספורת אסור להתייחד עמהן שהן חשודין על שפיכות דמים כדתנן בפרקין. י"ל אפי' הוי פתח פתוח לרשות הרבים לא הוי יחוד אפי' הכי כי מסתפר מעכו"ם אסור. ת"ר המסתפר מעכו"ם רואה במראה. ומוקי לה ברשות היחיד. דאי ברשות הרבים אפי' בלא מראה נמי שפיר דמי. רב הונא בר ברונ' הוה מסתפר מעכו"ם בשבילי דנהרדעא. א"ל עכו"ם הונא הונא כמה יאי קועך לגזיזא. אמר תיתי דעברי אדר' מאיר אבל אדרבנן לא עבר. דשבילי דנהרדעא שכיחי בה רבים.
2