ספר התרומה, פסקים קנ״הSefer HaTerumah, Psakim 155
א׳פסק דין להסתפר מעכו"ם ודין לראות במראה. שמעינן מהכא דאסור להסתפר מעכו"ם ביחוד כרבנן. ואפי' במקום רבים נראה דאסור. מדקאמר רב הונא תיתי לי דעברי אדר' מאיר משמע שיש ליזהר אפי' במקום רבים כר"מ. ואם הישראל רואה במראה בשעת תספורת שרי. ומשמע מהכא דמותר הוי לראות במראה וליכא איסור משום לא ילבש כלי גבר אם לא תאמר במסתפר מעכו"ם מותר דווקא לפי פן יזיקנו העכו"ם. ובשבת פרק שואל תנן אין רואין במראה בשבת. ומפרש בגמ' שלא ישיר נימין המדולדלין. ובמראה של מתכת. משמע הא כחול שרי. אמנם בירו' פרק במה אשה מפרש טעמא דאסור בשבת משום דפעמים שהאשה רואה נימא אחת לבנה ותולשתה. ובאה לידי איסור חיוב חטאת. והאיש אף בחול נמי אסור מפני שאין דרך כבוד. ג' התירו לבי רבי שיהו רואי' במראה ושיהו מספרין קומי ושיהו מלמדין בניהם לשון יונית מפני שהם זקוקין למלכות. ותניא נמי בתוספתא ובירו' דפרקין ישראל המסתפר מעכו"ם רואה במראה ומן הכותי אין רואה במראה. פירוש שאינן חשודין על שפיכות דמים. התירו לו לר"ג לראות במראה שהוא זקוק למלכות. אלמא להסתכל במראה אף בחול אסור. מיהו יש לפרש אף בחול אסור היינו ללקט לו לבנות מתוך שחורות דבהכי משתעי התם גבי אשה וכדאמרי' פרק המצניע. המלקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת בשבת אסור ודבר זה אפי' בחול אסור שנ' לא ילבש גבר שמלת אשה. אבל מדקאמר של בית רבי התירו לראות במראה משמע דלאחרים אסור. א"כ א"צ דהא דבתלמוד דידן אסר פ' שואל (שבת קמ"ח ע"ב) לראות במראה של מתכת שלא ישיר הנימין המדולדלות מיירי באשה ושלא תשיר לבנות מתוך שחורות. דאלו באיש אסור אף בחול. מדהוצרך להתיר של בית ר'. אי נמי ההיא דשואל מיירי לשל בית רבי שהתירו לו. וקמ"ל דבשבת אסורין במראה ושל מתכת.
1
ב׳החומץ של יין אסור בהנאה. ופריך פשיטא משום דאחמיץ פקע מיניה איסוריה. וכן פריך גבי יין מבושל שהיה של עכו"ם תחלתו אסור בהנאה. ופריך פשיטא הכי משום דאבשיל פקע איסורא מיניה. ועל שניהם מתרץ רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו ביד עכו"ם אין צריך כי אם חותם אחד דאי משום אנסוכי לא מנסך ליה כיון דאין יין גמור. אי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.
2