ספר התרומה, פסקים קנ״וSefer HaTerumah, Psakim 156
א׳פסק דין עכו"ם הנוגע בחומץ של ישראל או לבוסר או ליין מבושל. משמע דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו אם נגע בו עכו"ם אין בכך כלום. דהא אפי' טרח ומזייף לא חייש אלא לאחלופי בשל עכו"ם. אבל משום מגעו לשלנו לא חייש. וכן א"ל שמואל לאבלט (ל' ע"א) שהיה עכו"ם שהיה מושך יין ונזהר מליגע ביין מבושל ואמר ליה והרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך וכן בבוסר יש שמתירין במגע עכו"ם. והטעם דתנן פרק כל הגט בשעת כניסת מים לבוסר. מדקא קרי ליה מים מכלל דאין שם יין עליו. אמנם רבי' הקפיד על רבי' משולם שהנהיג היתר למגע עכו"ם לחומץ שלנו ולבוסר שלנו משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין. וגם בריחיה חלא וטעמיה חמרא פליגי בהמוכר פירות. ועוד דמעשים בכל יום שיש בני אדם שקורין לזה חומץ ובני אדם אחרים קורין יין. וכן בבוסר אין אנו בקיאין עד מתי קרוי בוסר. שהרי יש בני אדם שקורין בוסר למה שאחרים קורין יין. ועוד דבפרק כל הגט פי' רש"י לשון שני משמע כניסת מים לבוסר לאחר שנסחט לטבול בו פתו נותן בו מים. א"כ לא מיירי כלל במשקה שבתוך הבוסר. ומורי רבי' אומר שלשון ראשון נראה מדתנן פ"ד דשביעית הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה. הבאיש כונס לתוך ביתו ומ"מ אין אנו בקיאין בו. א"כ יש ליזהר ממגע עכו"ם לחומץ ולבוסר אבל יין מבושל אע"פ שחולקין פרק כירה אי הפשרו זהו בשולו גבי שמן מ"מ לאחר שהרתיח באש מותר במגע עכו"ם דאז קרוי מבושל לכולי עלמא.
1
ב׳תנו רבנן אלונטי' של עכו"ם אסורה. אלונתית כברייתה מותרת. מפרש אחרי כן אלונתית מיין ישן ואפרסמון ומים צלולין. ופי' רש"י אלונתית של עכו"ם שנעשי' מיין העכו"ם אסורה. אבל אלונתית כברייתה שקנאה העכו"ם. אלונתית של ישראל שנעשה מיינו של ישראל מותר כיון שאין היין ניכר בשאר המשקין וגם היה של היתר בשעה שנתערב אע"פ שהיין נותן טעם במשקין שלכך נותנו עמהן אעפ"כ אינו נאסר במגע עכו"ם.
2