ספר התרומה, פסקים קס״הSefer HaTerumah, Psakim 165
א׳פסק דין גיגית של עכו"ם שלא עשה בה ישראל נגוב קודם שדרך בה ואם בדיעבד שכח ולא עשה נגוב. ואי' ידוע היש י"ב חדש מסוף גת דאשתקד עד עכשיו שדרך בה. מתי' רבי' יעקב מטעם דסתם גתות של עכו"ם הם בחזקת שאין בני יומן. ואפי' דרך בה עכו"ם היום וישראל דרך בה אחרי כן לאלתר בלא נגוב היה מתיר בדיעבד משום הפסד. מטעם דבגת רגילין הן להמצות מה המשוייר בענבים הנסחטים או באבנים או בעצים שנותנין עליהן כמו עיגולי הגת. וכדאמרי' מעצרא דיירא. ואע"פ שאין זה כקורה גדולה וכבדה מכ"מ נכנס היין טפי. אבל בגיגיות שאין רגילות לעשות כן מותר. ועוד מטעם שהיה פוסק דיין נסך בטל בס' של יין היתר. דדווקא יין שנתנסך ודאי לעכו"ם בההוא תנן יין ביין במשהו דומיא דמים במים דתנן התם במשהו ולא היה חושב רק דבר מועט מה שיוצא ע"י נגוב. ועוד מטעם חמרא אפי' חדתא בענבי שרי לרבא דא' בתר שמא אזלינן ואפילו לאחר שדרכן קצת וגם נתן בגיגית הגורגתני. מטעם סלק את מינו כמי שאינו. ושאינו מינו היינו הענבים וחרצנים וזגין רבין עליו ומבטלו למה שפולט ומותר.
1