ספר התרומה, פסקים קס״וSefer HaTerumah, Psakim 166
א׳והסל והגרגותני של עכו"ם נראה דלא סגי בנגוב אלא חיישינן י"ב חדש כדין עקלי' ואם הן של ישראל ונגע עכו"ם בהן כשהיה בהן יין שמא סגי בהדחה כדין גת של ישראל שדרך בה עכו"ם אחריו. או שמא חמיר טפי מגת. דהא אפי' אינו של עכו"ם לא סגי ליה בנגוב. כסי רב אשי אסר. ושמואל שרי. פעם ראשונה ושניה דכולי עלמא אסר כי פליגו בפעם שלישית. והלכתא פעם ראשונה ושנייה אסור. שלישית מותר. ופי' רבי' שלמה כסי של חרס ואם נתן בהן מים שני פעמים ואח"כ יין ונגע בו העכו"ם אסור הכלי וצריך ערוי ג' ימים. אבל אם נתן מים ג"פ אם כן הוא בלוע ממים אם נתן בו אחרי כן יין אין צריך רק שכשוך. וקשה על זה דאמרי' לקמן מודה ר' בקנקנים שהם אסורים בנגוב לפי שמכניסן לקיום והני כסי אין מכניסן לקיום ולמה אסורין וגם גת ומחץ ומשפך לא בעו רק נגוב. אבל כלים שאינם מן הגת א"צ רק הדחה. ודוחק לומר דלקמן מיירי שנתן בהם מים תחלה. ולכך צריך לאוסרן מטעם מכניסן לקיום וכלי הגת שיש בהם שפע יין. ופי' רבי יעקב כסי שנתן בהן יין נסך א"צ רק שכשוך כדאמרי' פ' אין מעמידין כל דבר שאין מכניסין לקיו' משכשכן במים ומותרים. וקא' דאם הדיחן פעם ראשונה ושנייה הוי אסור עד שידיחם ג"פ. וכן מצינו פ' התערובות גבי חרסן של זב וזבה. ר"א בן יעקב או' פעם ראשונה ושנייה המים טמאין שמעורב בהן מי רגלים של זב. מים שלישית טהורין. ודווקא כלי של חרס. אבל כלי של עץ לא צריך הדחה רק פעם אחת.
1
ב׳פסק הלכך כלי חרס חדשים לפי' רש"י צריך ליתן בהם מים תחלה ג"פ או פעם אחת וישהו שם רביע היום עד שיהא הכלי בלוע ממים. ואח"כ אם יש יין נסך בהן סגי בהדחה פעם אחת ולא יותר. ואם לא נתן מים תחלה ונגע העכו"ם ביין אסור הכלי וצריך ערוי ג' ימים. ולפי' ר' יעקב אפי' לא נתן מים תחלה ואח"כ היה בהן יין נסך סגי בשכשוך רק שידיחנו ג"פ מים. ואם נתן בהם מים תחלה ושהו שם ואח"כ נתן בהם יין נסך מותרים בהדחת מים פעם אחת אפי' לרבי' יעקב. וצ"ע.
2
ג׳ת"ר החרצנים וזגי' של עכו"ם לחין אסורין יבשים מותרין. אר"י אמר שמואל לחין י"ב חדש. יבשים לאחר י"ב חדש. וכן איתא פ' כל הבשר במאי טייתינהו לכחלי בפורצני ודלמא דיין נסך הוו לאחר י"ב חדש הוה. א"ר זביד האי דורדיא. פי' שמרים לבתר תריסר ירחי שתא שרי. מכאן היה מתיר הר"ר אפרים במקום שהעכו"ם מייבשין בתנור שמרי יין ונותנין אותן בעיסה להחמיץ במקום שאור. דכיון שנתייבשו בתנור חשובין כאלו הן לבתר תריסר ירחי שתא. ורבי יעקב גער בו ואסר. לפי דדורדיא קרוי לאחר שנתמדו כל צרכן במים. אבל מקודם לכן קרויין שמרים כדאיתא פרק הספינה שמרי יין שנתייבשו פעם ראשון ושני חייב במעשר שלישית מותר. ובלשון תלמוד שדריא פ' המפקיד איכא גולפ' ושדריא והנהו אסורים אף לאחר י"ב חדש. ובלשון המקרא הכל קרוי שמרים כדכתיב שמרים מזוקקים. וכתיב אף שמריה ימצו ישתו ומתרג' ברם ית דורדיא והיינו דכתיב ימצו ישתו. דאפי' התמצית ישתו. אבל אותן שעדיין לא נתן בהם מים וגם לא נתנן בשק למצוץ היין מהם אותם אסורים לעולם ואם נתנן בעיסה כולה אסור' דכל מידי דלטעמא עביד' אפי' באלף לא בטיל. ותנן במס' תרומות תפוח שרסקו ונתנו בעיסה כולה אסור'. וצ"ע בירושלמי דמסכת דמאי אמרינן שמרי עכו"ם שמא אין אסורין בהנאה. הא שמרים שיבשו אין בהן איסור הנא' עכו"ם. ושמא התם מיירי לאחר י"ב חדש ותימא אפי' לא יבשו נמי.
3
ד׳א"ר הונא יין כיון שהתחיל לימשך נעשה יין נסך. ואם נגע עכו"ם בזגי וחרצני' הנשארים נאסרין. ופריך לה ממתני' ירד לבור מה שבבור אסור. פי' אם נגע בו עכו"ם והשאר מותר דמה שבגת אינו נאסר במגע עכו"ם ומשני רב הונא סבר כמשנה אחרונה. דקתני חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי בגת לפי שחיישינן שמא כבר המשיך ונמצא משתכר באיסורי הנאה.
4