ספר התרומה, פסקים ק״עSefer HaTerumah, Psakim 170
א׳פסק דין יין של עכו"ם בזמן הזה אם מותר בהנאה השתא בזמן הזה שרגילות ליקח יינות עכו"ם בחובותיהן או כשעכו"ם נוגע ביינו של ישראל מוכרו ישראל לעכו"ם ואין נזהרין מאיסור הנאה בסתם יינם של עכו"ם. אומר מורי רבי' אע"פ שמפרש טעם היתר בתשובת הגאונים ורבי' שמואל משום דעכו"ם בזמן הזה [אינם] בקיאין בטיב עב"ז כל כך ואינן אדוקין בעב"ז ודמו לתנוק בן יומו. דאפי' רב דמחמיר ואמר דעושה יין נסך היינו בשתייה אבל בהנאה שרי לא נכון הדבר הזה דלא דמי דתנוק בן יומו לא מתכוין לנגוע כי כמו כן היה מטפח בטיט אבל עכו"ם בזמן הזה נהי שאינם בר כוונת נסוך מ"מ מתכוין ליגע ביין אבל תנוק אינו מתכוין לנגיעה כלל תדע דהא מדמי ליה לעובדא דעכו"ם דסליק בדקלא דבהדי דקא נחית נגע בחמרא שלא בכוונה. ואו' רבי' שיש למצא היתר הנאה לדמות מגען בזמן הזה למדדו בקנה דאמרו ימכר משום דאין מתכוין לנסוך. ואפילו נראה מגען בזמן הזה למדדו ביד הלא רבנן אמרי ימכר ואפילו ר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה משום דגזר מדידה דיד אטו שכשוך דיד אבל בזמן הזה ליכא למגזר מידי דאינן בני שכשוך אך יקשה אם מטעם זה תרצה להתיר מה בכך אם עתה אינן בני שכשוך הא קיימ' לן כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו וכשהיה עכו"ם נוגע ליינו של רבי' יעקב היה רגיל למוכרו אותו לעכו"ם עצמו לפי שאותו עכו"ם חייב לשלם מה שהזיקו כדא' רב אשי האי עכו"ם דנסכיה לחמרא דישראל אע"ג דלזבוני ולמשקל דמי אסיר למשקל דמי מההוא עכו"ם שרי מאי טעמא מקלא קלייה.
1