ספר התרומה, פסקים קס״טSefer HaTerumah, Psakim 169
א׳פסק דין גיגית רחבה שעומדת בבית העכו"ם ימים רבים אם יש לחוש שמא המשיך ממנה ואותן גיגיות של עכו"ם מלאות ענבים דרוכין ובעוטין ושוהין בבית העכו"ם שבוע או יותר כדי להתקיים יותר יין הנסחט אחרי כן ויש מקומות שבא הישראל לקנות מאותו יין. יש תימה למה אינו חושש שמא המשיך ממנה העכו"ם כבר ואסרה כרב הונא ועוד דאמרינן בירוש' אם העלים עיניו ממנו אסור ושמא אם רואה הגיגית מלאה אם איתא שהמשיך ממנה יין היה ניכר החסרון ומותר. ואין לחוש ולומר שמא המשיך ממנה וחזר ומלאה ענבים להשלים החסרון לכולי האי לא חיישינן והירושלמי דחייש היינו היכא שהגיגית אינה מלאה דלשם אין חסרון הלקיח' והמשכה ניכרת והמחמיר לתת סדין על הגיגית מיד כשבוצר הענבין שממלאה העכו"ם והוא מחתימה עד שיקנה אותה תבא עליו ברכה מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן או' ביד אסור בהנאה דגזרו מדידה דיד אטו שכשוך דיד אבל מדדו ברגל מותר בהנאה אבל תנן מדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח ע"פ חבית המרותחת כל אלו היה מעשה ואמרו חכמים ימכר ור"ש מתיר אף בשתייה ובגמ' קאמר אין הלכה כר"ש.
1
ב׳ההוא עובדא דהוה בנהרדעא דעל עכו"ם לחנותא דישראל אמר להו אית לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא והוה חמרא בדוולא שדא ביה עכו"ם ידיה אמר וכי האי לאו חמרא הוא. שקליה ישראל מריה בריתחא ושדיוה לדנא שרא רבא לזבוני לעכו"ם איפלג עלה רב הונא בר חננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסר והשתא הא דשרי רב' לזבוני לעכו"ם ע"כ אפי' המשוכשך וטעמא כיון דלא נתכוון עכו"ם אלא להראות שהוא יין הוה ליה כמו מדדו ביד דאמרי' ימכר ותדע שהתיר בהנאה אפי' המשוכשך דאמר רבא אקפן נחמני שמעתתא שאסור דעובדא הוה בנהרדעא ואסר שמואל וכן בטבריא ואסר ר"י ועל כרחי' שמואל ור' יוחנן לא אסרו אלא המשוכשך אבל שאר היין מותר בהנאה דהא פ"ב פסקי הלכה כרשב"ג דאמר אפי' בסתם יינם שנתערב עם יין של היתר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו ועוד כי אותביה נחמני מאגרדמים עכו"ם שקדח במנקת והעלה בפיו זה היה מעשה ואסרו. והיינו אפי' בהנאה מדלא קתני ימכר כמו בסיפא גבי חרס עכו"ם שהושי' ידו לחבית וכסבור של שמן הוא ונמצא של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר מאי קושיא מאגרדמים עכו"ם שאסור בהנאה לימא ההיא רבנן היא ורבא דשרי כרשב"ג דמתיר שאר היין אלא ודאי רבא התיר אפי' המשוכשך ולהכי פרי' דגבי אגרדמים שלא נתכוון כמו כן לנסך אלא לנקות היין ודומה לעובד' במחוזא ואסרו הכל בהנאה ואפי' רשב"ג לא פליג אלא בהא דלא אסר שאר היין ואיתותב רבא.
2
ג׳ר"י בן ארזא ור' יוסי הוו יתבי ושתו חמרא. אתא ההוא גברא אמר ליה תא אשקינן לבתר דרמא חמרא לכסא אגלאי מילתא דעכו"ם הוה חדא אסר אפי' בהנאה וחדא שרי אפי' בשתייה אמר ר' יהושע ב"ל מאן דשרי בשתיה שפיר שרי דעכו"ם היה סובר דשיכרא הוה מדקאמרי ליה תא אשקינן ופריך והא נגע בנטלא ומשני דמוריק אורוקי שעירה היין מכלי לכוס והיה סבור שהיה שכר ובו לא נגע ומאן דאסר בהנאה אמר עכו"ם היה יודע שזהו יין דאמר עכו"ם בלבו רבנן כי הני שתו שכרא אלא חמרא הוה ונסכי' ופי' רבינו שלמה דאע"ג דאוקימנא ליה כגון באוריק אורוקי מ"מ כיון שידע שיין היה מסתמא נגע ביין וכן פי' רבינו יעקב מסתמא נגע ביין. ותימא הוא למורי רבינו למה לא יהא אסור בהנאה בלא מגע נמי כיון שעירה לשם עב"ז דכי האי גוונא הם היו מנסכים היין בפנים שהיו מערים לספלי' ושמא כדי לאסור אף מה שבפנים מה שעדיין לא עירה לכך פירשו שנגע ביין דלקמן פרק בתרא אמרי' גבי עכו"ם המערה מה דנפק לבר' גזור רבנן מה דלגואי לא גזור רבנן. הוה עובדא בההוא גברא דבי רב דסליק בדיקולא לאתויי לוליבא בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה שרייה רב לזבוני לעכו"ם אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא הוא דאמר תנוק בן יומו עושה יין נסך אמר להו אימר דאמרי' אנא בשתי' בהנאה מי אמרי וכ"ת היאך אסר רב בשתה והא בעובדא דר"י בן ארזא קאמר דאוריק אורוקי ושרי בשתייה לפי שלא נתכוון להוריק יין כי אם שכר אלמא כחו של עכו"ם בלא כוונת יין מותר אף בשתייה. ויש לו' דעובדא דלוליבא לא אקרי כחו של עכו"ם אלא מקרי מגע עכו"ם שלא בכוונה ע"י דבר אחר לפי שמזיז היין בלוליב' וכן כי פרי' והא נגע בנטלא. פי' רש"י ומקרי מגעו של עכו"ם דכשתוחב הנטלא בדוולא מזיז היין בנטלא ואסו' בשתיי' אע"פ שלא נגע ביין ואע"פ שהוא סבור כי הוא שכר אבל אוריק אורוקי מקרי כחו של עכו"ם וקשה הא דתנן נטל החבית וזרקו לבור של יין בחמתו והכשירוהו בשתייה ואוקימנא לה בגמ' דאזיל מיניה ומיניה שהי' אוחז בחבית כשנפל לבור וי"ל דחבית הוי מעשה גדול ואינו קיל להזיז בו יין שבבור ומקרי כחו לכך שרי בשתייה כשזרקו בחמתו שזהו שלא בכונת מגע אבל לוליבא שהוא דבר דק כשמזיז בו היין מקרי מגעו. וקשה דרב כהנא ורב אסי היאך עלה על דעתם לאסור בהנאה הא תנן מדדו בקנה ימכר אע"פ שמתכוין ליגע ביין ויודע שהוא יין רק שאינו מתכוין כי אם למדוד וכ"ש ברישא דלוליבא שאינו מתכוין כלל ליגע שמותר בהנאה ועוד קשה לרב היאך אסרו בשתייה. הא אמר רב חסדא אמר רב הלכה כר"ש דשרי בשתייה גבי מדדו בקנה ור"ת פירש דלא גרסינן ברישא דלוליבא ובתשובת הגאונים ורבי' חננאל והלכות אינו אלא בהדי דקא נחית נגע בחמרא פי' בידו נגע ביין שלא בכוונת מגע ואסרה רב בשתייה והיינו כרבנן דאמרי מדדו ביד ימכר. שאינו מתכוין לזריקה כי אם למדידה ורב כהנא ורב אסי היו רוצין לאסור אף בהנאה כר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה אבל אי ברישא דלוליבא נגע שלא בכוונה אז לכ"ע שרי בשתייה כמו אוריק אורוקי וכמו זרק חבית לבו' בחמתו ואזל מיניה ומיניה וכמו מדדו בקנה דשרי ר"ש בשתייה ורב פסיק כוותי' וכי פריך באידך עובדא והא קא נגע בנטלא הוי פירושא הכי מסתמא נגע ביין שבנטלא כשתחבו בדוולא וכי תימא הלא נפל לבור ונטבע שם תנן ימכר ור"ש מתיר בשתייה ורב פסיק כר"ש ותו רב כהנא ורב אסי היאך הוו אסרי בהנאה הלא רבנן אמרי ימכר וי"ל דהתם היה טרוד לפי שהיה טובע וליכא למגזר מידי דברצונו לא היה אותה נגיעה אבל כי נגע בידיה בחמרא שלא בכוונה לרב כהנא ורב אסי אסור אטו בכוונה ולרב בשתייה מיהא אסור. וא"ת דמדמי להך גירסא מגע עכו"ם גדול בידו שלא בכוונה מותר בשתייה ואם כן מאי פריך על ר' יהושע ב"ל והא נגע בנטלא ומה בכך הלא היה סבור שהוא שכר וי"ל דדווקא מגעו של תנוק בן יומו שרי בשתי' לר"י ב"ל ולשמואל לפי שאינו בר כוונה אבל מגע עכו"ם בידו שלא בכוונת מגע מודו דאסר היין בשתייה כיון שהוא בר כוונה ורב כהנא ורב אסי הוו פרכי בכ"ש לרב דשרי כשתייה והא מר הוא דאמר תנוק בן יומו עושה יין נסך כ"ש מגע עכו"ם גדול בידו שלא בכוונה דאסור בהנאה ואמר להו נהי דאסרי מגע תנוק בן יומו היינו בשתייה בהנאה מי אסרו. משמע מהכא דתנוק עכו"ם שאין לו כוונה ונגע ביין מותר בשתייה דשמואל כן סובר. ור"י בן לוי משמע שכן סובר דמסיים מלתא דשמואל אע"ג דשמואל נמי לא אצטריך ליה למימר לאפוקי אלא ללישנא דארוקן ומדרסן בשוק טמא ולא ללישנא דטמא משמע דהלכה כלישנא דטהור דבשל סופרים הלך אחר המיקל א"כ הלכה דתנוק בן יומו אין אסור בשתייה ולא כרב דאמר תנוק בן יומו עושה יין נסך דהא בסדר תנאים ואמוראין פסקינן הלכה כר"י בן לוי לגבי רבי יוחנן. וכן משמע פרק בני העיר לפום ריהטא וכ"ש לגבי דרב דהא רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כדאיתא פרק קמא דביצה והשתא רב במקום רבי יוחנן ליתא במקום רבי יהושע ב"ל מיבעיא. וכי האי גוונא אמרינן פרק מי שהוציאוהו גבי ר"מ ור"י וכן פסק רבינו חננאל כאן דהלכה כשמואל משום דר' יהושע ב"ל מסיים מלתי'. ואם כן לדברי תשובות הגאונים וכן פי' ה"ר יהודה ב"ר נתן ורבינו שמואל בשם רבינו שלמה כולם פירשו העכו"ם בזמן הזה אין בקיאין בטיב עכו"ם ומשמשיה והוו כתנוק בן יומו שמגעו אין אוסר בהנאה ועל זה סמך רגילות עכשיו שישראלים לוקחין מן העכו"ם חובותיהן מן יינן ונהנין שפיר מיין עכו"ם ולפי מה שהלכה דתנוק בן יומו אינו עושה יין נסך ומותר בשתייה ומגע עכו"ם גדולים בזמן הזה דומין לתנוק בן יומו אם כן מותר לשתות מיינם של עכו"ם ונהי דיינם שבביתם אין להתיר מטעם זה מ"מ יהא אסור משום חתנות כמו פת ושלקות מ"מ יין שלנו יהא מותר לשתות אחר העכו"ם ואין מגעו אוסר כלל ואפילו בשתייה וזה אין נכון להנהיג שכבר פשט איסורו בכל העולם. כך הקשה רבי יצחק בר רבינו שמואל ורבינו יעקב השיב לו דהלכה כרב דאמר תנוק בן יומו עושה יין נסך ולא כשמואל דקיימא לן הלכה כרב באיסורי גבי שמואל ור"י ב"ל נמי לא קאי על דברי שמואל שהרי ר"י בן לוי עדיף וקשיש מיניה. אלא עיקר דברי ר' יהושע ב"ל הם פרק החולץ. א"ר יהושע ב"ל הלוקח עבד מן העכו"ם מגלגל עמו שנים עשר חדש פי' אולי ירצה למול לא מל חוזר ומכרו לעכו"ם ותלמודא אייתי למלתי' לאורויי לן דשקוע עב"ז הוי בשנים עשר חדש ועתה יש סמך לבני אשכנז שעבדים שקונין מן העכו"ם מיד שמלו וטבלו לשם עבדות נוגעים ביינן בלא שהייתם י"ב חדש דלרב דאמר תנוק בן יומו עושה יין נסך צ"ל בעל כרחו דעבדים שמלו וטבלו מותרין מיד אלא כשמואל דסבר דתנוק בן יומו אינו עושה יין נסך וסובר עבדים צריכים להמתין י"ב חדש.
3