ספר התרומה, פסקים קס״חSefer HaTerumah, Psakim 168
א׳וכשלוקח מעט יין בכוס מן הגיגית כדי לנסו' אם טוב ואם רע קודם שהמשיך ממנה יש לו ליקח יין וענבים יחד שלא יהא קרוי המשכה ויהא נאסר מכאן ואילך מה שבגיגית אם יגע בה העכו"ם וכן אם עכו"ם לוקח אותו יין לנסות יהא נאסר מה שבגיגית בשעת לקיחתו אם היה היין צלול בלא ענבים בכוס. או שמא בשביל פורתא כי האי שלוקח בכוס וגם אינו מתכוין כי אם לנסותו אפי' הוא בלא ענבים אינו חשוב המשכה בכך ליאסר במגע עכו"ם אותו שבגיגית אבל אותו שבכו' כיון שהוא צלול פשיטא שאסו' אם נגע בו עכו"ם או שתה הימנו ואסור להחזירו לגיגית. ומיהו אם החזירו בשביל כך אינה נאסרת. ואע"ג דיין נסך הוי אוסר במשהו במינו. מ"מ יש להתירו מטעם דסלק את מינו כמי שאינו דהיינו היין שבגיגית הצלול. ושאינו מינו דהיינו הזגי' והחרצנין רבין עליו ומבטלו ליין האסור שהחזיר. ולפי דמסתמ' יש הרבה זגי' וחרצנים בגיגית יותר מס' על יין שבכוס שהחזיר ולכך מותר. ואע"ג דרב הונא אמר אם החזיר גרגותני האסור לגת אף הגת אסור. לית ליה סלק את מינו כמי שאינו דהא פלוגתא דאמוראי הוא פ' בתרא. ואי נמי סבר לה כאביי דאמר לקמן חמרא חדתא בענבי מין במינו מיקרי דבתר טעמא אזלי'. וא"כ אפי' זגין וחרצנין קרויין מינו ולכך אוסר. אבל אנן סבירא לן כרבא דא' בתר שמא אזלינן ואיקרי מין בשאינו מינו חמרא חדתא בענבי ומותר ואמנם אפי' בלא טעמא דסלק מינו ואפי' לאביי דאמר חמרא חדתא בענבי בתר טעמא דהשתא אפי' זגין וחרצנין מקרו יין והשתא הוי הכל מין במינו. מ"מ יש להתיר הגיגית שיש בה ענבים דרוכין ושפך יין נסך כר"י דאמר פ' בתרא כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן הוו בנותן טעם. והא דמסיים במלתיה חוץ מטבל ויין נסך מפרש רבינו יעקב דהיינו דווקא ביין שנתנסך ודאי לעכו"ם אותו שהוא במשהו אוסר במינו דהשתא הא דתנן יין ביין במשהו הוי דומיא דמים במים במשהו דמיירי במים שנתנסך בודאי לעכו"ם ובזה פליגי אביי ורבא גבי חמרא חדתא בענבי אי קרוי מין במינו ליאסר במשהו או לא אבל סתם יינן בטל בס' אפילו במינו כשאר איסורים ורב הונא דאמר אפי' החזיר גרגותני לגת אסור ואינו בטל בס' יש לומר דסבר כרב ושמואל דאמרי פרק בתרא כל איסורין שבתורה במינן במשהו כר"י דאמר מין במינו בכל שהו אבל אנן ק"ל כר"י כדאיתא פרק קמא דביצה רב ור"י הלכה כר"י ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' שמואל ור"י הלכה כר"י וגם פרק גיד הנשה אמר רבא אסור רבנן בטעמא אסור רבנן בס' מין במינו בס' אלמא אין הלכה כרב ושמואל. ועל פי' ר"ת קשה דאמרי' לקמן אגרדמים עכו"ם שקדח במינקת והעלה פי' עכו"ם הרגיל לנסות יין אם טוב אם לאו קרוי אגרדמים וקדח ונקב המגופה של חבית והיה שם קנה חלול הוא מנקת הנתונה בתוך פי החבית ומצץ דרך הקנה והעלה את היין דרך פיו זה היה מעשה ואסרו ומסיים בתוספתא מפני שטיפה אוסרת בכל שהו אלמא התם דלאו ביין שנתנסך ודאי לעכו"ם מיירי דלא נאסר אלא במגע עכו"ם בפיו וקאמר דטיפה אוסרת בכל שהו וי"ל דכר' יהודה אתיא דאמר מין במינו לא בטיל והשתא אתי שפיר הא דאר"י פרק בתרא המערה יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל ומוקי לה בנפל איסור לגו היתיר' והלא טפה של יין אוסרת בכל שהו אבל אי אתיא כר"י אתיא שפיר והא דתנן פ' אין מעמידין נודות העכו"ם וקנקניהן ויין של ישראל כנוס בהן אסור ואין איסורן איסור הנאה ובגמ' קאמר דישראל נותן בתוכו מים ואין חושש והשתא אי ליכא במים לבטל הפליטה א"כ במים אמאי מותר ואי איכא ס' ביין נמי אמאי אסור הלא סתם יינן בטל בס' ואי מיירי שהנודות בלועי' מיין שנתנסך לעכו"ם א"כ אמאי אין איסורן איסור הנאה וי"ל דליכא ס' ולכך אסור ביין אבל במים אפי' פחות מס' בטל טעמו של יין אי נמי כיון דליכא ממשות יין האסור אלא פליטת הנודות בטל המים בפחות מס' אבל ביין של היתר אין בטל טעם יין של איסור והא דאינו אסור בהנאה היינו טעמא כיון דסתם יינן אסור אלא מדרבנן כי נמי הוה בעיניה הכ' כיון דליכא רק פליטה של נודות לא גזרו השתא לדברי ר"ת סתם יינן של עכו"ם שנתערב ביין של ישראל אם יש בו ס' בהיתר מותר.
1