ספר התרומה, פסקים קפ״בSefer HaTerumah, Psakim 182
א׳דין עכו"ם המניח ידו או דבר אחר על נקב של חבית יין כשיוצא הלכך עכו"ם המניח ידו או מטלית בנקב חבית של יין אם תחב עד חלל החבית אסור בהנאה כמו מפיה ומשוליה ואם לא תחב בנקב רק הניח ידו על הנקב והניח יין לצאת על ידו לרב פפא אסור בהנאה עד ברזא לבדו אף ללישנא דמחמיר טפי ומ"מ בשתיה אסור כדפי' לעיל ופיר' רש"י דאין הלכה כמותו משום דסובר כיחידאה כרבי יהודה מיהו אין זה נכון דבהרבה מקומות בתלמוד פסיק אמורא כתנא דפליגי רבנן עלייה וקיימא לן כוותיה מיהו אומר רבינו יעקב דודאי אין הלכה כרב פפא דהא רבא אסר פרק בתרא כל מה שבחבית אפילו מה שאין סופו לצאת משום דבשעה שהיין יוצא כל חמרא שבחבית גריר ומתנענע וכשהניח ידו על הנקב נינוח הכל מלצאת וחשוב כאלו נגע בכולו אבל אם ישראל היה מושך יין מחבית לתוך כלי שהיה בו יין נסך למאן דאמר נצוק אינו חבור מותר כל מה שיש בחבית ואפי' בשתייה ואע"פ שהיה מתנענע כולו לצאת דדווקא כשהניח עכו"ם ידו על פי הנקב או על פי הגישת' אז עכב כל הנענוע ונינוח וחשב כאלו נגע בכולו. אבל נגע בקלוח היוצא אין בכך כלום לאסור מה שבפני'.
1
ב׳ת"ר אחד הלוקח ואחד שוכר בית בחצרו של נכרי ומילאהו ישראל יין וישראל דר באותו חצר מותר אע"פ שאין מפתח וחותם בידו בחצר אחרת פי' היין בחצרו של עכו"ם ואין הישראל דר שם מותר והוא שמפתח וחותם בידו וקתני סיפא המטהר יינו של נכרי והניחו ברשותו אם ישראל דר שם באותו חצר מותר ואמר ר"י אע"פ שאין מפתח וחותם ביד ישראל מותר בחצר אחרת אסור אע"פ שיש מפתח וחותם ביד ישראל דברי ר"מ וחכמים או' ומפרש תלמודא אסיפא דרישא אפי' יינו של ישראל בחצרו של עכו"ם עוד צריך שיהי' שם יושב ומשמר או עד שיבא ממונ' הבא שלא לקיצי' ולא סגי במפתח וחותם כמו לר"מ ויושב ומשמר לאו דווקא אלא אפי' יוצא ונכנס מותר כדקתני במתני' והשתא יינו של ישראל ואפילו הוא יינו של נכרי אם הוא בחצר שדר ישראל בבית הפתוח לאותו חצר אע"פ שגם העכו"ם דר בבית הפתוח לאותו חצר אף בלא מפתח וחותם בידו מותר לכ"ע ויינו של עכו"ם בחצר של עכו"ם ואין ישראל דר באותה חצר אפי' במפתח וחותם אסור לכ"ע כי פליגי ביינו של ישראל והוא בחצרו של עכו"ם ואיכא מפתח וחותם ואין ישראל דר באותה חצר לר"מ מותר ולחכמים אסור עד שיהא ישראל יוצא ונכנס וכ"ת מתני' דקתני נכרי שנמצא עומד בצד בור של יין אם יש לו מלוה לעכו"ם על היין אסור דקרוי יינו של נכרי מרתת עכו"ם ליגע בו אבל אם אין לו מלו' על היין אע"פ שהישראל חייב לעכו"ם מעות אך אין היין במשכון כך מפ' בגמרא קרוי הוא יינו של ישראל ומותר. השתא היכי דמי אי מיירי בחצרו של עכו"ם אפי' אין לו מלוה עליו אסור שזהו יינו של ישראל כיון דליכא מפתח וחותם דאין סברא לומר דמיירי בדאיכא מפתח וחותם ואתיא כר"מ דמדקתני נמצא עומד בצד הבור משמע בצד בור יין פתוח. ותו מאי אריא נמצא עומד שם אפי' לא נמצא עומד שם אסור אם יש מלוה עליו דה"ל יינו של נכרי מיהו הא י"ל דנקטיה לרבותא דאין לו מלוה עליו מותר אע"פ שנמצא הנכרי שם דליכא למיחש דילמא טרח ומזייף ועוד נר' יותר דמיירי שהבור בחצרו של ישראל ובלא מפתח וחותם וכי תימא אפי' יש לו מלוה עליו דהוה ליה יינו של נכרי לישתרי לכולי עלמא בחצרו של ישראל מותר אפילו בלא מפתח וחותם. וי"ל דכיון דנמצא הנכרי בצד הבור חמיר טפי אי נמי רגילות הוא שהבור היה בשדה כדאמרינן פרק המוכר את הבית המוכר את השדה לא מכר את הגת ואין הישראל דר שם. ומ"מ רשותו של ישראל הוא והא דתנן המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו של עכו"ם בבית שהוא פתוח לר"ה בעיר שישראלים ועכו"ם דרי' בה מותר דעכו"ם מרתת ליגע ביין פן יעבור ישראל הדר בעיר לפני ביתו ויראנו דרך הפתח הפתוח לר"ה ובגמ' קאמר אם יש אשפה ברשות הרבים (ס' ע"ב) או דיקלא נגד ביתו שיוכל לראות יין דרך עליונו של כותל מותר בלא פתח פתוח לרשות הרבים אבל בעיר שכולה עכו"ם אסיר דמה מועיל פתח פתוח כיון שאין ישראל בעיר עד שיהא שם ישראל שומר יושב ומשמר כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אפילו יוצא ונכנס מותר ובגמ' פריך אפילו בעיר שכולה עכו"ם נמי הא איכא רוכלין המחזרי' בעיירות והולכין מעירם דרך אותה עיר אל מקום שישראל דרים ומשני בעיר שיש דלתי' וברי' ואינן עוברין ופי' רבי' שלמה דמיירי כולה מתניתין בלא מפתח וחותם ובכתב לו העכו"ם התקבלתי דהוה ליה יינו של ישראל ואע"ג דיינו של ישראל בחצר אחרת אסור בלא מפתח וחותם. הכ' כיון דפתח פתוח לרשות הרבים מותר. וסיפ' דקתני התקבלתי הוי פירושא דרישא. וקשה לרבינו יעקב מאי קא פריך והא איכא רוכלין וכי משום רוכלין העוברין לפי שעה יניח העכו"ם ליגע ביין שברשותו. הלא גם הרוכלין העוברין אינן יודעים שיש יין של ישראל שם ותו וכי משום אשפה ודקלא וישראל שדר בעיר יניח העכו"ם מליגע ביין שאצלו ואפילו הפתח נעול הלא כיון שאין מפתח וחותם קל הוא ונוח ליגע ועוד דאיכא תנא דסבר אפילו בעיר שכולה עכו"ם אם העכו"ם הפקידו אצל עכו"ם אחר מותר בלא מפתח וחותם זו תימה גדולה שהעיר סוגרת ומסוגרת ואין ישראל דר בה ויין יש שם גם בלא מפתח וחותם ויהיה כשר בשביל עכו"ם האח' יהיה ירא מן חבירו.
2
ג׳לכך פירש [רבינו] יעקב דמתני' מייר' במפתח וחותם ובלא כתב עכו"ם התקבלתי דה"ל יינו של עכו"ם ולכך אם ישראל דר בעיר מותר אע"פ שבחצרו של עכו"ם אסור לכ"ע אפי' במפתח וחותם כדאיתא בברייתא דלעיל הכא מותר כיון שפתח פתוח לרה"ר או פתח נעול אם יש אשפה או דיקלא שיכול לראות מעל הכותל מותר ושפיר הוא פריך אפי' בעיר שכולה עכו"ם כיון שיש מפתח וחותם ורוכלים מחזרים בעיירות חשוב בישראל דרין בה שירא העכו"ם פן יראנו הרוכל כשיעבור אם ישבור ויסיר העכו"ם המפתח והחותם אבל יינו של ישראל ברשותו של עכו"ם נמי מותר במפתח או חותם בלא פתח פתוח לרה"ר כר' מאיר דברייתא וכר"א דפ' אין מעמידין. ואם תאמר לפי זה היכי קא מוכח בגמ' דמתניתין דנכרי שנמצא בצד הבור אם יש לו מלוה עליו אסור היינו על הבור של יין אבל אם ישראל חייב לו אך לא על היין מותר ומוכח ליה ממתני' דקתני גבי המטהר יינו של נכרי כו' אם רצה ישראל להוציאו אין מניחו עכו"ם אז דווקא אסור דילמא התם שאני דאיכא מפתח וחותם ויש לומר דמוכח דברשותו של עכו"ם כי איכא מפתח וחותם כי מניחו עכו"ם להוציא מותר דאיקרי יינו של ישראל וכי אין מניחו להוציא אסור ה"ה ברשותו של ישראל בלא מפתח וחותם כי מניחו עכו"ם להוציא מותר יינו של ישראל אע"פ שהישראל חייב לו מעות. ואם תאמר היכי מוכח בריש חולין דיוצא ונכנס מותר בכל איסורין הלא מיירי ממתני' דאיכא מפתח וחותם אבל בדליכא לא ויש לומר דדייק ממשנה יתירה דקתני אסור עד שיהא שומר יושב ומשמר והדר קתני אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אפי' יוצא ונכנס מותר והוה ליה למתני אסור עד שיהא יוצא ונכנס ותו לא אלא משמע דהכי קאמר בכ"מ שצריך יושב ומשמר הוא הדי' יוצא ונכנס סגי.
3
ד׳ויש מפרשין דמתניתין מיירי בכל ענין המטהר יינו של נכרי ופתח פתוח לרה"ר בעיר שישראל דרין בה מותר בין במפתח וחותם בין בלא מפתח וחותם בעיר שכולה עכו"ם בכל ענין אסור בין איכא מפתח וחותם בין ליכא. והשתא פריך שפיר והאיכא רוכלין ולכל הפחות כי איכא מפתח וחותם לישתרי וכן דיקלא ואשפה וגם מייתי ראיה שפיר דמלוה עליו דהוא על היין מהך משנה דמיירי אף בלא מפתח וחותם וכן בריש חולין דמוכח דיוצא ונכנס מותר בשחיטת עכו"ם אבל קשה על זה דאי מיירי בלא התקבלתי דהוה ליה יינו של עכו"ם אם כן בעיר שישראל ועכו"ם דרין בה אמאי מותר בלא מפתח וחותם כיון שאין ישראל דר באותו חצר כדקתני במתניתין ונתנו ברשותו. ואי משום פתח דפתוח לרה"ר הא איכא במתניתין אם יש לו מלוה עליו אפי' בחצרו של ישראל ואי משום דנמצא בצד הבור חמיר טפי כדפי' לעיל היינו לאסור אפילו בחצרו של ישראל אבל בחצרו של עכו"ם אין סברא לחלק בין נמצא שם ללא נמצא דכיון דבחצרו של עכו"ם הוא רגיל העכו"ם ללכת פעמים רבות אצל הבור ואי מיירי בכתב התקבלתי דהוה ליה יינו של ישראל אם כן בעיר שכולה עכו"ם אמאי אסור כי איכא מפתח וחותם הא תניא לעיל בברייתא יינו של ישראל בחצר אחרת מותר והוא שיש מפתח וחותם ואי כרבנן דאמרי עד שיבא ממונה שלא לקיימן דהיינו יוצא ונכנס א"כ ברשות עכו"ם אחר אמאי מותר כיון דכתב התקבלתי א"כ העכו"ם מסתלק ולמה לא יזייפו הנפקד או המפקיד כמו היה עדיין ברשות עכו"ם ראשון ור"מ דאמר בברייתא יינו של ישראל בחצר אחרת מותר במפתח וחותם היינו מפתח או חותם דכי הא לישנא שנינו פ' אין מעמידין השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר בשתייה וחכמים אוסרין ובתר הכי קאמר ר"א הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ור"י אמר אף היין משתמר בחותם אחד ולא פליגי הא ר"א הא רבין אלמא מפתח וחותם דקאמר ר"א היינו או זה או זה ותלמוד' דקים ליה הכי היינו מדקתני מפתח וחותם ולא קאמר ב' מפתחות או שני חותמות ופירוש' דקאמר התם ולא פליגי הוי הכי דר"א איירי לרבנן ור"י איירי לר"א היינו תרוייהו סבירא להו או כר"א או כרבנן. ואי תרוייהו סבירא להו כר"א כמו דפסיק רב התם הלכה לא תקשי הלא ר"א האמורא פסיק פרק קמא דנדה כר"א בארבע ותו לא הא יש לומר דר"א משום דר"מ דברייתא דפרקין סבר כר"א וכי האי גוונא משני התם ובפ' אין מעמידין א"ר הלכה כר"א ומקשינן הא רב עצמו אומר שלהי פרקא חבי"ת בחותם אחד אסור חלב בשר יין תכלת. ומתרץ רבינו יעקב דההיא מיירי בישראל חשוד שבטוח שהחברים יסמכו עליו ואין חושש לזייף וגם אינו מקפיד להחליף בשלו שלא שמרו ממגע עכו"ם וכולה שמעתת' דהתם מיירי בישראל חשוד. והר"ר אהרן בר' יוסף היה מפר' דרב דפסיק כר"א דשרי יין בחותם אחד היינו כי מכיר חותמו וסתמו שהלך ישראל אחר זמן קודם שסתרוהו החותם והכירו והא דאמרינן חבי"ת בחותם אחד אסור היינו בלא היכרא והתם נמי תניא כי האי גוונא השולח חבית של יין ביד כותי ציר ומורייס ביד עכו"ם אם מכיר חותמו מותר ואם לאו אסור ולא מיירי שפיר ההיא דחבי"ת בחותם אחד אסור בעכו"ם כמו שפי' רש"י. ובהלכות פסוקות דרב יהודאי גאון מוקי לה נמי בעכו"ם. ובירוש' נמי מוקי לה עם פלוגתא דר"א ורבנן דפליגי משמע דההיא נמי מיירי בעכו"ם ואתי שפיר נמי הא דמפ' רבא התם היכי דמי חותם בתוך חותם אגבא דפומ' דחבית' שריקא וחתימ' אע"ג דהלכה כר"א דשרי בחותם אחד דהא פסיק רב כוותיה. וכן פרק בתרא קאמר תלמודא והאידנא דסביר' לן כר"א דלא חייש' לזיופא כו' מ"מ רבא דהו' נמי בתראה ומשמע דהלכה כמותו אמר היכי דמי חותם בתוך חותם. להצריך היכא שאינו רואה חתומם קודם שנסתם ונשב' וכן רב אשי קאמר חומץ שלנו אינו צריך חותם בתוך חותם משמע הא יין בעי ומשמע דהוי הלכה כרב אשי דהוא סוף הוראה אבל היכא דאינו מכיר חותמו מיירי.
4
ה׳מיהו מצינן למימר דרב ורבי אשי מיירי אליבא דרבנן דאסרו בחותם אחד אי נמי אליבא דהלכתא ובישראל חשוד ואם תאמר כיון דפסק תלמוד' כר"א דלא חייש לזיופא לענין מאי פסיק פרק בתרא כרשב"ג דלא חייש לסתמא גבי מניח נכרי בחנותו או בא ישראל עם העכו"ם בדרך ויינו שם והודיעו שמפליג כדי שישתו' ויסתום ויגוב פי' שישתום יעשה נקב רשב"ג או' כדי שיפתח כל המגופה כולה ויסתום מאותו מין ויגוב אבל שהה כדי שינקוב גרידא ויסתום ויגוב לא אסר ופסיק בגמ' כרשב"ג ועוד האידנא דקיימא כר"א דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון ב"ג דלא חייש לשתמא מ"ט לא מותבינן חמרא בי עכו"ם כשיש מגופ' על פי חבית ומשני משום שיבא פירש נקב קטן שלמעלה לצאת חוזק היין כשהוא תוסס והשת' מאי אהני פיסק' דלא חיישינן לשתמא הלא אפילו שהה כדי להסיר את כל המגופה ולעשות כמוה דאסר רשב"ג הלא הוא מותר כר"א ולא חייש לזיופ' וי"ל תרוייהו צריכי דנהי דלא חיישינן לזיופ' להסיר כל המגופה מיהא ניחוש לנקיבה ולסתימה אי נמי בחותם של עיר או נסר קבוע במסמרות ע"פ החבית ולא חיישינן להסירה והתם לא שייך חשש נקב שיהא נראה אבל מגופה של קרקע ניחוש לנקיבה ולסותמה ממין מן הקרקע קא משמע לן הלכה כר"ש ב"ג ואי פסיק כר"ש ב"ג אמינא לשהייה מועטת לסותמה לא חיישינן אבל כשיהיה מרוב' כדי להסיר כולה ויעשה כמוה ניתסר. קא משמע לן פיסקא כר"א דלא חייש לזיופא ודווקא מגופה של קרקע שריקא על פי חבית או עור או נסר קבוע במסמרי' ע"פ החבית קרוי חותם א' ולא חיישי' לזיופא אבל מטלית או נעורת מהודקי' בפי החבית לא מיקרי חותם אחד ולא מרתת עכו"ם לזיופי דלא מינכר וכן הא דתנן חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות אין זה קרוי סתימה במטלית או בנעורות ופשיט' שאסור לשלוח בכי האי גוונא בעיר אחרת ומ"מ קשה דאפילו ר"א דשרי במטלית במפתח או בחותם ולא חייש לזיופ' מודה הוא דאם מצא אחרי כן המפתח נסתר או החותם מקולקל הכל אסור ואלו במס' טהרות פ"ח תנן המניח הבית פתוח ומצאו פתוח או נעול ומצאו נעול טהור נעול ומצאו פתוח רבי מטמא וחכמים מטהרין שהיו גנבים ונמלכו והלכו להם וכיון שחכמים מטהרין גבי טהרות שלא נכנסו הגנבים וטמאו' ע"פ שסתרו המפתח וכ"ש ביין נסך דטהרות חמירי טפי מיין נסך כדאיתא בהשוכר את הפועל השתא בטהרות מטהרינן ביין נסך מבעיא וי"ל דהתם מיירי שהחבר בעיר ויוצא ונכנס. וקמ"ל אע"פ ששברו המפתח מירתתי ליכנס וליגע בטהרות וכן משמע לישנא דנמלכו והלכו להן.
5