ספר התרומה, פסקים קפ״אSefer HaTerumah, Psakim 181
א׳פסק דין חבית שיוציא היין דרך סדקין ועכו"ם נותן חשוקים להדקו או תוחב מטלי' או נעורת בסדק שהסדק יוצא פירש ר"ש וז"ל עכו"ם דמהדק מגרופות גיגית והיא מליאה יין הסדוקה לארכה אין זה כמדבק חבית הנפקע' לארכה שלשם חבית מזומנת ליפות אילך ואילך וכשהוא מחבקה מחבר כל היין זה לזה אבל גיגית יין במקומו עומד ע"י הדוקו ראשון וסדק קטן יש שם ומהדקו וכן בחביות עץ שלנו אבל דבר זה אסור להיות עכו"ם תוחב מטלית או נעורת בסדק ובחיבור השולים לסתום מפני שנוגע ביין עכ"ל. ואומר מורי רבי' שמותר לעכו"ם לתחוב נעורת סביב השולים במקום שמתחברין דופני החבית ומשם היין זב ויוצא. שהנעורת שתוחב ואינו כנגד היין שבפנים לפי שראשי השולים מפסיקין שתחובין בחריצי דופני החבית סביב סביב ואפי' באמצע חבור השולים אם ישראל נתן הנעורת בסדק אך לא הדקו ועדיין היין זב ויוצא מותר לעכו"ם לתוחבו יפה והוי כמו נוד של עור מלא יין והעכו"ם תוחב אגרופו מבחוץ בעור וכפפו בפנים שמותר. וכמו עם הארץ שנגע באשכולות והמשקה מהלך דאמרינן פרק בתרא דאורו ליה רבנן לר' ירמיה כמ"ד דאשכולות טמאות וכל הגת טהורה. ואם העכו"ם תחב הנעורת בסדק אם אין בו חלל אך שאין הנסרים של השולים מחוברין זה לזה בחוזק ואין מכניסין עד חלל החבית יכול להיות דהוי מותר וצריך להתיישב בדבר עוד.
1
ב׳ההוא חביתא דאשתקיל ברזא אתא עכו"ם סכרה אנח ידה עילוה אמר רב פפא כל דלהדי חמרא אסיר ואידך שרי איכא דאמרי אמר רב פפא עד חמרא ברזא אסיר שזה מה שהיה סופו לצאת ואידך שרי מה שפירש רש"י ואידך שרי אפי' בשתייה ותימה גדולה שהיין האסור שוכב על היין האח' ויהיה מותר בשתייה אלא נר' לפ' עד ברזא חמרא אסור בהנאה ואידך שרי בהנאה אבל בשתייה הכל אסור. אבל ללישנא דלהדי ברזא אסור יכול להיות פירושו דמה שיש בחלל עובי הנקב אסור ואידך שבחלל חבית מותר בשתייה דנצוק אינו חבור אמנם או' רבי' יעקב אינו קרוי נצוק אלא קלוח שבא באויר אבל דבר הבא דרך קנה או מדרון הוא קרוי קטפרס ואי שוה הוא חשוב כמה שבפנים אם יש במשקה טופח כדי להטפיח וגבי גישתא דפריך שמע מינה דנצוק הוי חבור אומר מורי רבינו דפריך מכח קטפרס שיש בת גישתא קנה קטן כפוף למטה וראשו הוא עליו מחוב' לקנה גדול ולקטן כפוף נגע בו עכו"ם בידו כתנאי חבית שנקבה בקנה מפיה בין משוליה בין מצדיה ונגע טבול יום טמאה. ר"י אומר מפיה ומשוליה טמאה. מצדיה בין מכאן ומכאן טהורה והשתא רב פפא כר"י ורב פפא מיירי שהעכו"ם לא תחב אצבעו עד חלל החבית דא"כ הוה ליה גבי יין שלמעלה כמו נגע בשוליה ולגבי יין של מטה כמו נגע בפיה דהכל טמא אפילו לר"י אלא על עובי הנקב הניח ידו והוה ליה כמו מצדיה דהיא טהורה מכאן ומכאן וללישנא דעד ברזא חמרא אסור הוי משום חמרא דיין נסך. ובפ"ב גבי ההוא גברא דאסיק חמרא בגישת' ובת גישתא פירש קנה חלול בתוך החבית תחוב בחבית וקנה תחוב אחר קטן ראשו מחובר לך וראש השני כפוף למטה ומצץ היין דרך הקטן ויצא ומנח עכו"ם ידיה עילוויה והניח מלבא אסריה רבא לחמרא א"ל רב פפא שמא נצוק חבור א"ל שאני הכ' דכולי חמרא בתר גישתא גרירה כל היין שבחבית ועד מקום שגישתא תחוב סופו לצאת ולכך אסריה רבא אבל רב פפא לא רצה לאסור בהנאה כי אם מה שעלה בחלל הקנה כמו לטעמיה דלהדי ברזא חמרא אסיר וללישנא דעד ברזא אסיר משום דהיה לצאת יש תימא רב פפא למה לא היה רוצה לאסור יין שבחבית עד מקום שהגישת' תחוב' הלא עד שם היה סופו לצאת. י"ל דעד ברזא סופו לצאת יותר בקל דכשיסיר עכו"ם ידו מעל הנקב יצא היין מאיליו אבל בגישתא מכיון שהניח ידו עליו לא יצא עוד אם לא ימצוץ בקנ' פעם שנייה ורבא ורב פפא סברי כרשב"ג דאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו ולכך לא נאסר כולו בהנאה ע"י תערוב' וברייתא דאגרדמים עכו"ם שקדח במנקת דאסרו הכל משום טפת יין אתיא כרבנן ורבינו יעקב היה מפרש שרבא אסר כל יין שבחבית אפילו מה שתחת הגישתא וסבר שכל היין מתנענע לצאת בשעה שיוצא מן הגישתא ורב פפא לא היה אוסר אלא מה שהיה סופו לצאת שזהו עד סוף הגישת' כמו עד ברזא. וללישנא דלהדי ברזא אסיר מה שעלה בחלל הקנה ולא יותר ואם תאמר הלא גבי המערה יין מחבית כשר לבור של יין נסך קלוח היוצא אסור ופריך שמע מינה נצוק חבור וכן גבי נטל המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי פריך שמע מינה נצוק חבור וכן גרגותני במאי היה מיתסר בנצוק ומאי רומיא הלא מה שסופו ליפול לחוץ אסור מן הדין אפילו נצוק אינו חבור ואפילו מה שאין סופו ליפול אסר רבא. כגון מה שתחת הגישתא לפי' רבינו יעקב וצ"ל דדרך גישתא גריר מתנענע יותר ביציאתו וכשהניח ידו על פי הקנה מניח כל היין מלצאת וחשוב כאלו נגע בכולו וברייתא דאגרדמים דאסרו הכל בהנאה. ומסיים בתוספת' שטפה של יין אוסרת בכל שהו ולפי' זה לא קאי אקדח במנקת דהא בלא תערובת אסור הכל לפי שכולו מתנענע לצאת כשהעכו"ם מצץ בקנה. אלא קאי אטעם מן הכוס והחזירו אם לא תחלק בין גישתא דמנקת דבגישתא מיד אם מצץ פעם אחת יצא הכל ובמנקת צריך למצוץ בכל שעה.
2