ספר התרומה, פסקים קצ״בSefer HaTerumah, Psakim 192
א׳ומשפט העבוד שפירשנו למעלה כשנותן את העורות לעבוד שצריך לפרש לשם לכתוב בהם דבר קדושה אך מסופק אי סגי במחשב' או אם צריך דבור לומר בפי' לעשות בהם דבר קדושה אני נותן עורות אלו בעבוד וכן בשעת כתיבת תפילין או מזוזה או ס"ת צריך שיאמר בפי' לשם תורת ישראל וקדושה אני כותב ואם כן הוא צריך דבור בפי' בשביל כך לא יצטרך לומר על כל אות ואות אלא בתחלה יאמר שיכתוב הכל לשמה כמשפט וכן גבי גט שצריך לשמו אם לא סגי במחשבה אלא בדבור צריך שיאמר בפי' בפני עדים בתחלת כתיבה שיעשנו כולו לשמה. אבל גבי תרומה אינו צריך רק מחשבה כדאיתא פרק שלישי דשבועות וכדמוכח בירושלמי דאלם אינו תורם מפני שאין יכול לברך משמע דאי לא משום ברכה הוה תורם שפי' אע"פ דאינו מדבר וגבי פגול צריך דבור בפי' רבי' שלמה בריש מנחות ששוחט על מנת לזרוק בו להקטיר חוץ לזמנו וכן מוכח פרק תמיד נשחט דקאמר שגמר בלבו לערלים ולמולי' והוציא בפיו של ערלים ולא הספיק לומר למולים עד שנגמרה שחיטה לערלים וקרי ליה לכולה שחיטה בערלות דלא כתיבא בה מולים אלמא מחשבת מולים לאו כלום להכשיר עד שיוציא בשפתיו והא דאמרינן פרק אין מעמידין ימול הרמאי ואל ימול כותי לפי שהוא מוהל לשם הר גריזים. אבל מילה שלא לשמה הויא פסולה ואפי' הכי בעכו"ם כשרה ואע"ג דהעכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ומהאי טעמא פסול עכו"ם לכתוב גט שצריך לשמו פרק שלישי דגיטין פי' מו' רבינו הקדוש דמילה סתמה לשמה קיימא עד שיעקרנה כמו שעושה כותי. ולכך כשרה בעכו"ם דמוהל סתמא אבל גט אשה סתמא לאו לגרש קיימא לכך צריך לפרש או לחשב לשמו וכי האי גוונא משני ריש זבחים מאי שנא זבחים דסתמא כשרים וגט סתמא פסול הלא תרוייהו שלא לשמן פסולין ומשני זבחים סתמן לשמן קיימי אבל אשה סתמה לגרושין אינה עומדת וגבי תפילין ומזוזות וס"ת לכאורה היה נראה בהן שעושה כבר לשמה שא"צ לעשות הכתיבה לשמה ואפילו המחשבה לא צריך דסתמייהו לשמן קיימי כל זמן שאינו עוקרן לשמן כמו זבחים. מיהו לא דמי דזבח כיון שהוקדש לעולה או לשלמים על כרחין בסתמא נמי לשמו קאי שאסור לשנותו לזבח אחר אבל העור והקלף שעבדן לשם לכתוב בהן דבר קדושה אינו אסור לכתוב בו שטרי הדיוטות או לעשות ממנו טלאי כדפרישית לעיל אבל מדקאמר פרק הניזקין אזכרות שלו לא כתבתים לשמן אם כן משמע שצריך לפרש לשמו ולא סגי בסתמא מדלא קאמר כתבתים שלא לשמן וי"ל שלא חשש לו לדקדק בלשון ויש להביא ראיה דסתמא נמי כשר דאמרינן פרק השולח תפילין שכתבן מין עכו"ם ועבד ואשה פסולין דכתיב וקשרתם וכתבתם מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה והשתא תפוק לי דצריך לפרש או לחשוב לשמו ועכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד כמו שפסול לכתוב גט אבל אי סתמא שרי לכתוב אתי שפיר דעכו"ם כשר כמו מילה כדפרישית לעיל לכך צריך קרא לפסול מיהו יש לדחות דקרא אצטריך לעבד ואשה דהא מין קתני בהדייהו והתם קאמר דסתם כתיבת מין לעכו"ם ולמין אצטריך קרא ועל כרחין סתמא אין מועיל מדתניא התם פרק השולח שהתיר רשב"ג ליקח ספרים שכתבן עכו"ם ופריך עבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי ואי סתמא כשרין לכתוב אם כן מאי פריך ודאי כשרין בעכו"ם מילה לכך טוב ונכון לפרש בכתבי הקדש בתחלת כתיבתן ולומר שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ולשם תפילין ומזוזות והאזכרות יכתוב לשם קדושה (הובא ב"י סי' ל"ב ועיין בס' ישועות יעקב סי' י"ז ועטרת זקנים ובאשל אברהם ס"ק ל"ב).
1