ספר התרומה, פסקים קצ״הSefer HaTerumah, Psakim 195
א׳משפט הדיו דתני' הבונה. או אם כת' שלא בדיו יגנזו ומוקי לה פרק הקומץ רבה בספר תורה אומר רבינו תם כיון דספר תורה בעי דיו אם כן דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה דהא אינו קרוי דיו מדתנן בגיטין. בפרק שני. בכל כותבין הגט בדיו ובגמרא תני רבי חייא כתבו במי טריא ואפצא כשר משמע שרבי חייא בא להוסיף על משנתינו. אלמא מי אפצא אינו דיו. ועוד קאמר התם עדים שאינן יודעים לחתום כותבין להם במי מילין. ופריך והא תני ר' חייא כתבו במי אפצא כשר ולא פריך ממתני' הכותבין בדיו. ועוד דפרק כל היד פלי קורטא דדיוטא. וזה שייך בדיו שלנו שהוא יבש וקשה. אבל דיו של עפצי' לעולם לח. ולא שייך ביה למימר פלי קורט' ובפרק במה מדליקין אמרינן כל השרפים יפין לדיו ושרף כשף יפה מכולן. ואומר רבינו יעקב דשרף הוא לחלוחית כמו ירק מר יש לו שרף בפרק כל שעה. וכמו זו שירפה מצוי דפרק כל היד זהו ליחלוחית דמיה וזה שייך בדיו שלנו ששורין קליפו' של עץ כשף שקורין פרונלייר או של עץ אחר במים על האש ושולקין אותן שם והלחלוחית מהקליפות יוצא במים והם אחרי כן נקרשין אותן המים ומתייבשים עד שנעשים דיו. ולא כאותן שמפרשים דשרף זה גומא שנוטף מן האילן ונותן אותו תוך הדיו. אם כן היה לו לומר קומא כדתנן בכל כותבין בקומוסי מאי קומוס קומא. ועוד דאמרינן פרק קמא דשבת אין שורין דיו וסמנין. מאן תנא נתינת מים לדיו זהו שרייתו משמע שקודם נתינת מים הוא קרוי דיו. ואין זה בשל עפצים כי אם בדיו שלנו שהוא יבש ונותנין עמו מים לאחר כן לעשותו לח. והכי מפרש רבינו יעקב גבי הלוקח יין לתת לתוך אלונתית דהו' מקרי אלונתית קודם נתינת יין לתוכו רבינ"ו ת"ם קנקנתום אומר רבינו יעקב אינו ארמאנט. ואם כן אפילו למאן דאסר פ"ק דערובין לתתו תוך הדיו קנקנתום מודה הוא דארמנט מותר לתתו בתוך הדיו תדע דבפ"ק דגיטין תנן כתבו בדיו בקנקנתום ובגמ' קאמר מאי קנקנתום חרתא דאושכפי. ובברייתא קתני כתבו בשחור בשיחור. מסתמא ברייתא לאוסופי על כל הנך דמתני' אתיא. א"כ שיחור אינו חרתא דאושכפי כמו שפירש רבינו שלמה אלא שיחור זה ארמנטא. אבל קנקנתום זהו קרקע ירוקה. בלע'. ויריאולה. ואמנם קרקע זו לא נמצאת ביד אושכפי שבמלכות זו. ובפ' כל היד שחור כחרת. ומפרש בגמ' חרת' דאושכפי. והלא קרקע ויריאולה אינה שחורה אלא מאירה כזכוכית.
1
ב׳פסק ועתה אפרש בקוצר בלא ראיות למען ירוץ קורא בו. הרי פירשנו שצריך לכתו' ס"ת תפילין ומזוזה על עור בהמה טהורה או חיה טהורה דכתיב למען תהיה תורת י"י בפיך מן המותר לפיך. כדאיתא פר' שמנה שרצים וריש מס' סופרים בין על שחוטות בין על נבלות כדאיתא התם. והוא הדין עור הבתים. וגם הרצועות צריכין להיות מעור בהמה טהורה או חיה טהורה כדאיתא פ' במה מדליקין. וצריך עבוד לשמה כדאיתא פ' הנזקין. גוילין שלנו לא עבדתים לשמן ופסלינהו רבי אבהו. וגם רבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא פרק נגמר הדין סבר כרשב"ג דאמר עד שיעבדם לשמן לפי' רבי' תם ופי' רבי חננאל. אבל תקון הקלף ולשרטטו א"צ לשמן ויכול העכו"ם לעשות. והוא הדין עור הבתי' של תפילין והרצועות צריך עבוד לשמן. דעל עור הבתים איירי רשב"ג גבי ציפן זהב. והרצועות שצריכות להיות שחורות צריך הישראל להשחירן לשם קדושה ואין להשחירן ע"י עכו"ם כמו גבי ציצית טוייה לשמה וצביעה לשמה כשמואל דפרק התכלת דהלכה כוותיה. כיון דתלמודא קאמר סבר כרשב"ג דקא מצריך עבוד לשמה בעור הבתים של תפילין פרק התכלת כשנותנין אותן בעבוד צריך שיאמר בפירש שנותנן לעבד לצורך לעשות בהם דבר קדושה. וכן כשכותב ס"ת תפילין ומזוזות צריך שיאמר בתחלת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת יש' והאזכרות לשם קדושה כי שמא לא סגי במחשבה. וכן גט צריך שיפרש בתחלה בפני עדים שכותבו לשם האיש ולשם האשה לגרשה. והקלפי' שלנו שאינן עבודים בעפצים כשרין לכתוב עליהן ס"ת תפילין ומזוזות ומגילה. ואע"ג דתנן פרק שני דמגילה דפסולה על הדפתרא וכן פרשת סוטה משום דכתיב ספר ודפתרא מפרש פ' המוציא ובפרק שני דמגילה דהיינו לא עפיץ וכ"ש ס"ת דמקרי ספר ברוב מקומות. או מגזירה שוה דכתיבה כתיב' מואני כותב על הספר ובדיו. דמהאי טעמא מצרכינן דיו בפרק שני דמגילה והוא הדין דעביד גזרה שוה מכתיבה כתיבה לגבי ס"ת תפילין ומזוזה להצריך כתיבה על הספר ולא על דפתרא מואני כותב על הספר ובדיו. מ"מ קלפי' שלנו בעבוד טוב שריית מי' וסיד ומלח וחשוב כעיבוד ובימי התנאים נמי מצינו שהיו כותבין ס"ת על קלפים שאינן עפוצים. כדאמרינן פרק הקומץ רבה גבי ס"ת הא דאפיצן הא דלא אפיצן. והיה אותו עבוד טוב כמו ע"י עפצים בעבוד שלנו. ומשפט ס"ת לכתוב על גויל עור שהוסר השיער ונתקן שם. אבל לצד הבשר לא נתקן כלל וכותבין לצד שיער או על הקלף שזהו הקליפה של שיע' וכותבין בה לכתחלה לצד של שיער שנתקן שם וכותב שם לצד השחור. ואם שינה כשר ומזוזה שכותבין לכתחלה על צד של דוכסוסטוס לצד שיער. ואם שינה לצד בשר או על קלף לצד שיער או לצד בשר כשרה. אבל תפילין אינם כשרים כי אם הכתובין על הקלף לצד בשר לצד לבן. ואם שינה פסול בכל עניין. כדאיתא פ' הקומץ רבה. וקלפים שלנו יש להם דין קלף לפי שמתקני' אותו לצד בשר. ונשארה הקליפה שלצד שיער. וא"כ צריך לכתוב בהם תפילין לצד הבשר לצד לבן. וכן ס"ת ומזוזה צריך לכתוב לכתחלה למצוה לצד הלבן לצד בשר כדין קלף. דאי קלפים שלנו יש לנו בהן דין של דוכסוסטוס משום שלאחר שהוסר השיער עדיין גוררין אותה בתער לצד השחור ונשארה הקליפה של צד בשר הנקראת דוכסוסטוס ויש לכתוב בהן ס"ת ומזוזות לכתחלה למצוה לצד השיער לצד השחור. אם כן בקלפים שלנו היאך כותבין בהן תפילין הלא דינן על הקלף ואם שינה פסול. וס"ת צריך לכותבו בדיו כדאית' פרק הבונה שלא בדיו יגנזו. ופר' הקומץ רבה מוקי לה בס"ת א"כ צריך לכותבו בדיו שאינו של עפצים שאותו אינו קרוי דיו כמו שהוכחתי לעיל כי אם בדיו שלנו ששמין קליפות עץ במים על האש ושולקין אותו שם והמים ההם הם קולטין לחלוחית של הקליפות. ואז המים משחירין וגם מתייבשין לאחר זמן. ומותר לתת ארמאנט לתוך הדיו להשחירו לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות דאין זה קנקנתום דפליגי ביה תנאי בערובין אם אסור לתתו בדיו אם לא. סליק הפסק דרך קצרה והראיות כתובות ומפורשות לעי' באריכות.
2