ספר התרומה, פסקים ר׳Sefer HaTerumah, Psakim 200
א׳משפט פרשה באיזה עניין קרוייה פרשה פתוחה או סתומה או סדורה. פירש רבינו יעקב זכרונו לברכה. איזהו פרשה פתוחה כל שכתוב מראש השיטה עד אמצעית' או עד שלישיתה והניח ריוח עד סוף השיטה בכדי שיש שם ג' תיבות מן ג"ג אותיות דהיינו למשפחותיכם זו היא פר' פתוחה ואם נזדמנה לו סלוק הפסוק בסוף השיטה פחות מכשעור יניח שיטה שנייה לה ויתחיל לכתוב שיטה שלישית גם זו פתוחה. אבל סתומ' כל שכות' שיטה מכאן ומכאן והוא מניח באמצע חלק כדי לכתוב בו שם בן שתים אותיות או יותר וזו היא סתומה. סדורה כל שכותב והולך השטה עד חצייה או על שלישיתה ומניח השיטה ומתחיל לכתוב השיטה שלמטה לה כנגד ההנחה של אותה שיטה עליונה זו היא סדורה. זה מצאתי בסדור קדמוני. ובמסכת סופרים שנינו איזהו פתוחה כל שלא התחיל בראש שיטה. ואיזהו סתומה כל שהניח באמצע שיטה. וכמה יניח בראש השיטה ותהיה נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של שלשה אותיות וכמה יניח בסוף שיטה ותהיה נקראת סתומה כדי לכתוב שם של בן שלש אותיות. גמר כל הפרשה אל סוף הדף צריך לשייר שיטה אחת מלמעלה. ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם בן שלש אותיות מתחיל מלמעלה. צא ולמד מדברי שניהם והברייתא עיקר במה שהיא חולקת דקסבר תנא דברייתא בראש שיטה מקרי פתוחה ולא בסוף שיטה. מי' אם מניח חלק בסוף שיטה ובראשה לא גרע בהכי. וסדר הקדמונים סבר כי בסוף שיטה מקרי פתוחה ולא בראש השיטה ואם הניח בתחלת שיטה ובסוף שיטה לא גרע ויצא ידי שניהם עכ"ל רבינו תם. מה שפירש רבינו שלמה דכשהניח לו חלק בסוף שיטה ובתחילת שיטה יצא לעשות פתוחה לא מקריא בהכי סדורה דהיינו דווקא כשהתחיל למטה כנגד מקום ההנחה של שיטה שלמעלה ממנה זו דווקא נקראת סדורה שנראית הכל כתוב בשיטה אחת. אבל אם אינו מתחיל לכתוב נגד ההנחה שלמעלה אלא מתחיל או קודם או אחרי כן אז נקראת שפיר פתוחה וקשה דאמרינן בירושלמי פרק קמא דמגילה שמואל בר שילת בשם רב אמר הלכה כדברי האומר מזוזה הפרש' פתוחה שאין זה מקומה פתוחה מראשה פתוחה מסופ' פתוחה מכאן ומכאן הוי סתומה. אלמא פליגא על סדור קדמוני שאומר חלק בראש שיטה אינו קרוי פתוחה כי אם בסופה. ופליגא על מסכת סופרים שאמר בתחלת שיטה קרוי פתוחה ולא בסופה ואלו בירוש' קאמר שפתוחה קרוי חלק בתחלת שיטה או בסופה. וגם פליגא ארבי' יעקב שאומר כשהניח חלק בתחילת השיטה וגם בסופה יצא ידי פתוחה ובירוש' קאמר פתוחה מכאן ומכאן סתומה. אמנם בלאו הכי קשה דרב אדרב. פרק הקומץ א"ר חלבו חזינא לרב הונא דקא עביד פרשיות מזוזות סתומות. ופריך ר"ש ב"א אומר שר' מאיר היה כותבה למזוזה על הדוכסוסטוס ועושה ריוח מלמעלה ועושה פרשיותיה פתוחות. ואמר רב הלכה כר"ש ב"א ומשני כי אמר רב הלכה כר"ש בן אלעזר אריוח דווקא תדע דהא אזיל בתר מנהגא. והאידנא נהוג עלמא בסתומות. שמע מינה אריוח דווקא קאמר הלכה אבל פרשת מזוזה הויא סתומ'. ואילו בירושלמי קאמר רב הלכה כאומר פרשה מזוזה הויא פתוחה. ויש לפרש הכי דירושלמי. אמר רב הלכה כדברי האומר מזוזה פרשה שלה פתוחה. ואחרי כן מפרש לא פתוחה גמורה אמר רב דהא פתוחה מראשה הוי פתוחה גמורה וכן פתוחה בסופה הויא פתוחה גמורה אלא פתוחה פירש דקאמר רב במזוזה. היינו שמכאן ומכאן סתומה וכתובה. אבל באמצע יש חלק. והיינו נמי סתומות דקאמר רב פרק הקומץ. וגם אתי שפיר דלעולם כשיש חלק בתחלת שיטה וגם בסופה נקראת פתוחה גמורה כדברי רבינו יעקב מנוחתו כבוד. והא דאמר ר"ש ב"א פרק הקומץ רבי מאיר היה כותב' על הדוכסוסטוס. ואלו פרק המוציא יין קאמר ר"ש בן אלעזר ר"מ היה כותב' על הקלף צריך לפרש אף על קלף קאמר כדיהיב טעמא מפני שמשתמרת, אבל דינה הוי על דוכסוסטוס כדאמרי' התם הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס. אבל ליכא למימר תרי ר"ש בן אלעזר הוו דהא שלהי מרובה גבי מכרה חוץ מגיזותי' פריך מדר"ש ב"א אדרבי שמעון ב"א. ומשני תנאי היא. ולא משני תרי הוו השתא אסקינן דקא נהגי עלמא במזוזה פרשיותיה סתומות וגם רב אזל בתר מנהגא. וגם רב הונא עבד להו סתומות. וכן אמר רב נחמן בר יצחק פ' הקומץ מצוה לעשותן סתומות וקשה למנהג שלנו שאנו מניחין חלק בתחלת שטה לפני והיה אם שמוע והיינו פתוחה ושמא אין בה חלק שיעור לכתוב שם בן שלש אותיות. או נמי יש חלק הרבה לפני והיה אם שמוע. וכמו כן יש חלק בסוף ובשעריך של פרשת שמע. אם כן הויא ליה פתוחה מכאן ומכאן דקאמר בירושלמי דהויא סתומה. מיהו פירשתי לעיל בה פי' אחר כי היכי דלא תקשי דרב אדרב.
1