ספר התרומה, פסקים רי״זSefer HaTerumah, Psakim 217
א׳פסק מכאן אשה שהיא נדה ורגילה לתת לאחריה בגד וקושר' לפניה ברצועו' או בחוט משיחה ונותנ' כדי שיפול דם נדותה על אותו בגד ושלא יטנפו שאר בגדיה אסור הוא ללובשו בשבת וללכת בר"ה דמשוי הוי. והא דעזרא תקן האשה חוגרת בסינר שהיו רגילות ללובשו. וכן פרק המצניע (צ"ב ע"ב) דתנן אשה חוגרת בסינר והוציאה חפץ בתוכו בין לפניה בין לאחריה חייבת משום החפץ. אבל משום סינר לא. אותו הסינר היה דרך מלבוש. הבגד היה בין לפניה בין לאחריה משום צניעות כמו מכנסים בלא שולים אבל אותו שאין בגד רק לאחוריה אין מלבוש ומשוי הוא ואסור.
1
ב׳תניא אין פולין לאור הנר. ואין קורין לאור הנר וטעמא שמה יטה. אבל ביום מותר לפלות בגדיו ולהרוג הכינים בשבת דלא כר"א דאמר כל ההורג כנה בשבת כאלו הורג גמל. אבל רבנן שרו. וטעמא כדאיתא פרק שמנה שרצים (ק"ז) דכינה אינה פרה ורבה ואינה דומה לתחשים ולאילים שהיו שוחטין במשכן. ורבא מקטע להו. ופירש רבי' שלמה בשבת. ותניא אין הורגין מאכולת בשבת דברי בית שמאי. ובית הלל מתירין משום דמבשרו של אדם שורצת ואינו דומה לאלים ולתחשים דפרין ורבין.
2
ג׳תני חדא לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור אבל אסור. ותניא אידך חייב חטאת. לא קשיא זב בעל ב' ראיות חייב שצריך לבדוק אם יראה שלישית אפילו בו ביום וחייב קרבן זיבה. אבל זב בעל שלש ראיות בו ביום אינו יכול לספור שבעה נקיים עד למחר. לכך פטור. ופריך והא מבעי ליה שלא יטנפו כליו דאצולי מטנוף קרוי צורך. ואם כן חשוב הוצאה כדמסיק נתנה לקערה כדי שירד לתוכה דלף מים הנתזין והנצפין ועפר על פירות. פירות אינן בכי יותן כיון שלא נתקבלו בכלי. אבל מים שבתוכה הרי הן בכי יותן. אע"ג דלא בעי להני מים כלל כיון דאחשבינהו לקבלן בהאי כלי. אלא הא רבי יהודה דאמר (צ"ג ע"ב) מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. הא ר"ש דאמר פטור עליה. אלמא כל דבר שנושא להציל מטנוף הוי משוי כמו כיס של זב. כיון שאין רגילות ללובשו בלאו הכי.
3