ספר התרומה, פסקים רט״זSefer HaTerumah, Psakim 216
א׳פסק פי' רבינו יעקב דהלכה כלישנא קמא לפי דסתמא דתלמודא קאמר דווקא סעודה גדולה כגון של חופה או של סעודת ברית מילה אסור להתחיל סמוך למנחה גדולה שהיא לסוף (שבע) [שש] שעות ומחצה אבל סעודה קטנה שרי. ולא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה ועוד דפליגי מאימתי התחלת דין חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיפתחו בעלי דינין ולדברי רב אחא מפ' לה בגמר דין ולא קאמר בתחלת דין אם כן מותר לעשות סעודה קטנה לאחר מנחה גדולה דדוקא סעודה גדולה אסור ואם התחילו אין מפסיקין לא תימא דווקא התחילו בהיתר קודם המנחה אין מפסיקין עד שיגמור את סעודתו אלא התחילו אף באיסור לאחר מנחה גדולה אין מפסיקין דעל הא דקתני אין מתחילין סמוך למנחה ואם התחילו אין מפסיקין. וכן משמע מדקאמר דמכי שרא המייניה לא מטרחינן דהיינו כי התיר חגורו לאחר שבא זמן תפלת ערבית דאם לא בא הזמן למה יש לו לעמוד וכן אם התחיל לאכול סעודה גדולה לאחר מנחה גדולה לא יפסיק עד הערב שיהיה לו שהות להתפלל תפלת מנחה ביום ואפי' באה מנחה קטנה לא יפסיק דאע"ג דא"ר יהושע בן לוי אסור לטעום קודם שיתפלל תפלת המנחה משבאה מנחה קטנה ואפילו להפסיק קאמר מדקא פריך לעיל אי במנחה קטנה אמאי אין מפסיקין הא אמר רבי יהושע בן כו' מיהו פרק תפלת השחר (כ"ח) פסקינ' דלא כרבי יהושע בן לוי בהא ואמנם לאחר מנחה קטנה שעברו תשע שעות ומחצה יכול להיות שאסור להתחיל אפילו סעודה קטנה ואם התחיל מפסיק מדלא אוקי שום אמור' מתני' בסעודה קטנה ומנחה קטנה ודלא כר"י בן לוי. או שמא כלהו מתרצי מתניתין אפילו אליביה. ויש ללמוד מכאן שצריך לאדם לחגור רצועתו קודם שיתפלל משום הכון לקראת אלהיך ישראל. דאע"ג שיש אבנטו במכנסים ואין לבו רואה את הערוה. מ"מ יש לו להתנאות בשעת תפלה לפני בוראו דהכון לקראת אלהיך לאו משום שלא יהא לבו רואה את הערוה מייתי ליה אלא משום ליפות את עצמו כדקאמר רבה בר רב הונא לביש פוזמקי ומצלי. אמר הכון לקראת אלהיך. וכן אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שרי גלימיה משליך גלימא מעליו ופכר ידיה ומצלי. אמר כעבדא קמי מריה. וכי איכא שלמא בעלמא לביש ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. ופזמקי וגלימא לא שייך לתקן לבו רואה את הערוה. כמו כן לאזור חגורו צריך משום הכון אע"פ שיש לו אבנט וזה נכון. לאפוקי הא מה שכתוב במחזור ויטרי כיון שיש לו אבנט במכנסי' אינו צריך יותר לאזור חגורו משום הכון לקראת. ולא היא כדפרישית.
1
ב׳תניא חנניה או' חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לגבי שבת הוראה גדולה היא שצריכה להפריש אדם מן העבירה למשמש בבגדיו סמוך לחשיכה אם יש לו מעות בכיסו או קשורין בכנף חלוקו או מחט תחובה עליו בבגדו או סכינו עליו וכיוצא בהם ויסלקם פן יוציא ברה"ר ארבע אמות.
2
ג׳תני חדא לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור אבל אסור. ותניא אידך חייב חטאת. לא קשיא זב בעל ב' ראיות חייב שצריך לבדוק אם יראה שלישית אפילו בו ביום וחייב קרבן זיבה. אבל זב בעל שלש ראיות בו ביום אינו יכול לספור שבעה נקיים עד למחר. לכך פטור. ופריך והא מבעי ליה שלא יטנפו כליו דאצולי מטנוף קרוי צורך. ואם כן חשוב הוצאה כדמסיק נתנה לקערה כדי שירד לתוכה דלף מים הנתזין והנצפין ועפר על פירות. פירות אינן בכי יותן כיון שלא נתקבלו בכלי. אבל מים שבתוכה הרי הן בכי יותן. אע"ג דלא בעי להני מים כלל כיון דאחשבינהו לקבלן בהאי כלי. אלא הא רבי יהודה דאמר (צ"ג ע"ב) מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. הא ר"ש דאמר פטור עליה. אלמא כל דבר שנושא להציל מטנוף הוי משוי כמו כיס של זב. כיון שאין רגילות ללובשו בלאו הכי.
3