ספר התרומה, פסקים רי״טSefer HaTerumah, Psakim 219
א׳פסק אם כן נראה דאסור לקרות לאור הנר בשבת ביחידי אבל שנים קורין. ודווקא קורין בענין אחד דהאי מדכר לחבריה אי בעי להטות הנר אבל אם השנים רואין בספר בשני מקומות אסור. כדתניא לא יקרא לא לאחד ולא לשנים ומוקי לה בקורין בשני ענינים אמר רב המנונא ובאור המדורה אפי' עשרה קורי' אפי' בענין א' אסור לקרות דקל יותר לנגוע ולנענע הלפידים. וביום הכפורים רגילין לומר סליחות ותפלות לאור הנר וגם קורא יחידי בספר. התם אימת יוה"כ עליו וגם אימת צבור וגם צורך שעה להרבות תחנונים. אבל ליל יום טוב שחל להיות בשבת אין החזן או' מעריב ופיוט לאור הנר בתוך המחזור ביחידי שאין כל כך צורך שעה ודוחק לומר פיוט. אמר רבה בר שמואל אבל מסדר ראשי פרשיות מריץ בפיו ראש כל הפרשה ביחידי בספר לאור הנר ומתוך שראש פרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה. וכן הדין בשליל של פסח חל לבא בשבת וחפץ לומר הגדה לאור הנר ביחידי אל יקרא לבדו אלא קורא אחר עמו בספרו. ולעיוני איש או אשה עמו (טור ער"ה וב"י שם) מי שאין יודע כלום לא יועיל ואם בעיוני ראש כל פרשה ופ' יודע לגמור כולה בחוץ טוב הדבר כדפרישית.
1
ב׳אין שורין דיו וסממני' אלא כדי שישורו מבעוד יום דברי בית שמאי. ובית הלל מתירין עם השמש אבל בשבת אסור. ובגמרא מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתה רבי היא דתניא אחד נותן מים ואחד נותן קמח האחרון חייב דברי רבי רבי יוסי אומר אינו חייב עד שיגבל. וכן פליגי פרק בתר' (כ"ה ע"ב) המורסן דלרבי נתינת מים לחודיה משום לש ור' ירמיה בר אבא אמר גובלין. פירוש היכא שנתן מים מאתמול במורסן לרבי יגבלוהו בשבת ואפילו לר' יוסי והוא דמשני היכא משני שתי וערב מוליך המקל פעם אחת שתי ופעם אחת ערב.
2