ספר התרומה, פסקים ר״כSefer HaTerumah, Psakim 220
א׳פסק הילכך לצורך פרתו או תרנגולין אסור לתת מים במורסן בשבת דהלכה כרבי מחברו. והיכא שנתנו המים מע"ש מותר להוליך את המקל פעם אחת שתי ופעם אחת ערב כדאיתא פרק מי שהחשיך אמר רב יהודה מנערן בכלי. ינענע הכלי היטב ויערבו המים והמורסן יחד. ופ' תולין (ק"מ ע"א) נמי אמרינן הלכתא חרדל שלשו מע"ש למחר הוא ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף פירש הדבש לא יכה בכף כדי לערב כמו ביצים טרופות אלא מערב ביד. ונראין הדברים הוא הדין אם כתש השומין מע"ש מותר לתת מים בשבת או משקה לתוכן ולערבן אפילו בכלי וכן ליל פסח שחל בשבת מותר לתת יין בחרוסת ולמחהו בכלי כמו חרדל ולא דמי למורסן שאסור לתת בו מים בשבת דהתם דמי ללוש טפי. אמנם בירושלמי דפרק כלל גדול גמ' המעמר ההן דשחיק תימא כד מפרך ברישיה חייב משום דש. כד מבחר בקלופיתא חייב משום בורר. כד שחיק במדוכתא חייב משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. גמר מלאכה משום מכה בפטיש. הילכ' אם שומין וחרדל צריך לישב דלא פליגי. ואומר רש"י דתלמוד דידן דפסיק בחרדל ממחו בין ביד בין בכלי היינו כי נתן מים מע"ש ובליל שבת ממחו ומערבו אפילו בכלי. וכן הדין בשומין ובחרוסת בשבת שחל בליל ראשון של פסח צריך ליתן המשקה בעוד יום ובליל שבת יערבנו אפילו בכלי. והשתא הוו כמו מורסן שצריך ליתן מים מבעוד יום ועתה מנהג לאכול שמכי שקורין אשקלוני"ש בלעז או בצלים וקולפי' להן לאוכלן במלח בשבת מותר. וכן מנהג. והא דקאמרינן בירושלמי כד מפרך ברישיה חייב משום דש. היינו כי רוצה לכרת שום לעשות בהן איסורא אחרינא. אבל כי רוצה לאכול בלא איסור אחרי כן שרי לקולפן לאוכלן מיד.
1
ב׳תנו רבנן פותחי' מים לגינה. פירוש פותחין מים שילכו לגינה מע"ש ומתמלאת והולכת כל השבת. מניחין מוגמר תחת הכלים מע"ש. בגדיו הם תלויין למעלה ביתד או על קלונס וקולטין ריח טוב של בשמים של מוגמר שהם על הגחלים למטה בכלי מע"ש ומתגמרין והולכין כל השבת וכן גפרית מע"ש על גחלים למטה בכלי והעשן עולה למעלה בכלי כסף וזהב לציירן ומתגפרי' כל השבת וכן גפרית ומניחין קלור בעין ואספלנית על המכה מע"ש ומתרפאין כל השבת אבל בשבת לא משום שחיקת סמנין ואם נפלה תנן (ק"ב ע"ב) מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה ודווקא אם נפלה על כלי מחזירי' אותה כדאיתא פרק המוצא תפילין והא דשרי פרק שמונה שרצים (ק"ז) קלורין אפי' בשבת לתת על העין דווקא על גב העין והכא מיירי בתוך העין ממש ולכך דווקא מע"ש ולא בשבת.
2
ג׳ואין נותנין חטין לתוך הרחי' אלא כדי שיטחנו מבעוד יום אמר רבה מפני שהיא משמעת קול ויאמרו רחים של פלוני טוחנין בשבת ויסברו דבשבת נתנו החטי' אמר ליה רב יוסף ולימא מר משום שביתת כלים והשתא דאסרת לבית הלל שביתת כלים גפרית ומתגמר דשרי משום דהכלי לא עביד מעשה כי אם הגחלים שבתוכו והשתא דאמר רב הושעיא מאן תנא שביתת כלים דתניא וכל אשר אמרתי לכם תשמרו לרבות שביתת כלים בית שמאי היא אם כן הא מני ברייתא דאסרה ריחיים בית שמאי היא ובין עביד מעשה ובין לא עביד מעשה אסר ולכך נמי קאמר בית שמאי אין נותנין אונין של פשתן לתוך תנור מע"ש אלא כדי שיהבלו מבעוד יום פירש רבינו תם דחטין לתת בריחים מע"ש והוו נטחנין בשבת מותר דאמר רב אושעיא במסקנא דברייתא דאסרה בית שמאי היא אבל בית הלל שרו אמנם פירש רבינו חננאל דהלכה כרבה דמוקי ברייתא דאסרה לתת בריחים חטין מע"ש מפני שמשמעת קול ולא כרב יוסף דאית ליה שביתת כלים אפילו לבית הלל ורבה ורב יוסף הלכה כרבה ועוד דשמא התלמוד כך אמר השתא דאמר רב אושעיא מאן תנא שביתת כלים בית שמאי היא פי' רב יוסף דאמר איסור בריחים משום שביתת כלים ר"ל ואליבא דבית שמאי ולעיל דאמר והשתא דאמרת שביתת כלים לבית הלל תלמודא קאמר ליה לפי מה שהיה סבור שרב יוסף לבית הלל קאמר קודם שנודע דברי רב אושעיא ועוד תדע דהלכה כרבה דלית ליה שביתת כלים (עיין ירושלמי פ"ק פלוגתא דב"ש וב"ה והביא גם הרשב"א ז"ל ומזה הוכיח דב"ה מחלק בין התחיל בע"ש לשבת עצמו ועיין ת' הריב"ש הביא הב"י רא"ה ועיין ב"ח שם ושפיר דברי ס' תרומה ועיין פ"י) דקאמר לקמן מאי שנא דבית שמאי שרו לטעון קורות בית הבד על זתים וענבים שמרוסקין והולכין ומתמצין בשבת יותר ממלאכות דמתניתין אין פורסין מצוד' ואין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור וכו' ומתרץ התלמוד כלהו דאי עביד להו בשבת חייב חטאת ולכך גזרו ע"ש עם חשכה והשתא מדוע לא אמר בלא גזירה משום שביתת כלים ואע"פ שהדבר מונח בכלי מע"ש כיון שיש בתוכו בשבת אסור מן התורה אלא ודאי שביתת כלים שרי וא"ת אם כן ברייתא דאסר' שביתת כלים מני לרבה י"ל כבי' שמאי ודוקא במילי דעביד מעשה והני דמתני' מיירו אף היכא דלא עביד מעשה כגון תנור שאינו זז כלל ממקומו לכך קאמר טעמא משום גזירה.
3