ספר התרומה, פסקים רכ״הSefer HaTerumah, Psakim 225
א׳פסק הלכך אסור ליכנס אפי' ללכת כל שהוא בספינה כדאמר פרק תולין האי צורבא מרבנן דניים במברא ואזיל לאידך גיסא וסייר פירי וקאמר ליה דרך הערמה שרי. הא בהדיא אסור וטעמא הוי דנראה כשט דאסור גזירה שמא יהיה עושה חבית של שייטין או גזירה שלא ינהיגנה הוא עצמו ויוליכנה ד' אמות דרך המים שהן כרמלית וא"כ אף מע"ש אסור ליכנס בספינה אם סבור ללכת בתוכה בשבת דנראה כשט ועוד משום דהולך חוץ לתחום לכך צריך ליכנס בספינה ג' ימים או בעת שיוכל לעבור קודם שבת כדתניא אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת ואז אפי' הוא בתוכה בשבת אין בכך כלום ולא החמירו כ"כ ובים שעוברים ללכת ארץ האי שקורין אנגוליטירא פעמים שעוברין אותה ביום אח' כשיש להם רוח טוב ומותרין ליכנס בספינה בחמישי לערב וללכת לדבר מצוה מותר להיכנס אפילו ע"ש עם חשכה כדאיתא בברייתא ואמנם בכל עניין שנכנס בספינה אלו מע"ש אפי' בשבת מותר ללכת בכל הספינה אפילו יותר מד' אמות ואע"ג שהלך חוץ לתחום ואע"ג שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום אלא נכנס בשבת דהלכה כרב דאמר פרק מי שהוציאוהו הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה דמהלך כולה אע"ג דנתנוהו שם עכו"ם בשבת ולא שבת באויר מחיצות מבעוד יום ואסור ללכת בקרון בשבת משום דמשתמש בבהמה המנהיג' ותנן אין רוכבין ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה וה"ה על הקרון דהיינו כמו צדדין ופ' מי שהחשיך אמרי' הלכתא צדדין אסורין ואפילו ינהיגו עכו"ם עצמן את הקרון אסור אם הולכין חוץ לתחום ולא דמי לספינה.
1
ב׳מי שהחשיך לו בדרך נותן את כיסו לנכרי. הוא משמונה עשר דבר שגזרו שלא יוליכנה פחות מד' אמות אלא יתננה לנכרי ואם אין נכרי יניח על החמור בשעה שהחמור הולך ואם החמור רוצה לעכב להטיל מים יקח הכיס וכשיעקור החמור רגליו או הסוס יניח הכיס עליו על הסוס ועתה אין הבהמה עושה עקיר' והנחה שהיא לעולם הולכת לה מבעו"י שהכיס מונח עליה ואם אין לו לא חמור ולא סוס וגם אין שם עכו"ם עמו ימסרנו לתנוק ישראל אם הולך עמו ואם אין הולך עמו לא זה ולא זה ולא קטן ישראל ולא בהמה יוליכנה פחות פחות מד' אמות ויעשה הנחה קודם שיגמור ד' אמות ואם ירא מכיסו בשעה שמוליכה פן יראו אותה עכו"ם ויגזלו לא יניח אותה עליו וירוץ ולא יעמוד כלל וכשיהיה על פתח ביתו אז יזרקנה כלאחר יד קודם שיעמוד דהשתא לא עשה איסור' דאורייתא דהא מבעוד יום התחילו א"כ לא יעשה עקיר' משנכנס שבת כן א' רב הונא היתה חבילתו על כתפו רהיט ומייתי ליה פ' בתרא.
2