ספר התרומה, פסקים רכ״זSefer HaTerumah, Psakim 227
א׳פרק במה מדליקין
1
ב׳אין מדליקין לא בלכש פירוש שוכא דארזא עמרניתא דאית בה קליפה דקה שסמוכה לגוף הארז תחת הקליפה עבה ולא בחוסן פירוש כיתנ' דדייק ולא נפיץ ולא בפתילת האידן קליפה דקה הסמוכה לאילן ערבה תחת קליפה חצונה ועבה והוסיפו של שיער ושל צמר שאסור לעשות מהן פתילות לא בזפת ולא בשעוה היינו פסול שמני' אפי' פתילות כשרות ולא בשמן שריפה (כ"ג ע"ב) היינו שמן של תרומה שנטמאת דמתוך שיש עליו מצוה לבערו גזירה שמה יטה. ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל פי' מהותך וצלול וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו בגמרא מפרש (כ"ד ע"ב) בין חכמים לתנא קמא איכא ביניהו דרב ברונא דאמר חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו נותן לתוכן שמן כל שהו ומדליק ולא מסיימי איזה תנא אית ליה דרב ברונא דאף ע"ג דאמרי פרק המוכר פירות (צ"ג ע"ב) כל תנא בתרא לטפויי אתא שמא תנא קמא אסר טפי דומיא דבלא באליה דסמוך לו ושמן דגים דשרי במתני' היינו משמנוניתו שיש לו בתוך העין כדאמרי' פרק הספינה (ע"ג ע"ב) נגדו מגולגלתא דעינא תלת מאה גרבי משחא ר' ישמעאל או' אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת שריחו רע ועטרן היא פסולתא דזיפתא וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן אגוזים בשמן שומשמין בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט ר"ט אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד ואין הלכה כמותו כל היוצא מן העץ אין מדליקין (כ"ז ע"ב) בו אלא פשתן פירש"י כל היוצא מן העץ כגון קנבוס וצמר גפן וכן נראה דקנבוס הוא יוצא מן העץ שהרי דומה לפשתן דמקרי עץ. וא"כ ק' למנהג העולם שעושין פתילות בשבת מצמר גפן הוא קוטון בלעז. ואו' רבינו יעקב דקנבוס וצמ' גפן אינן יוצאי' מן העץ דאמרי' פ' כיצד מברכין (מ' ע"ב) כל היכא דאי שקלת לפירא והדר אילנא ומפיק גווזא מברכין ב"פ העץ ובקנבוס אי שקלת לפירא דהיינו הזרע לא הדר מפיק עוד לא פירא ולא גווזא בפעם שנייה ומהאי טעמא לא מיקרי עץ צמר גפן ואמרינן נמי במנחות קנבו"ס ולוף אסרה תורה. שאר זרעים היו דרבנן אלמא קנבו"ס הוי מין זרעים ולא מין אילן והא דהוצרך למשרי פשתן היינו משום דקראו הכתוב עץ תטמנם בפשתי העץ ויש דברי' דמקרי עץ בפסוק והם אינ' כגון מעץ הדעת ואמרי' פרק בן סורר ומורה (ע' ע"א) חטה היתה וזהו מין זרע ולא כדברי אותם המפרשים על דוחק שפסול פתילות היינו כשהשמן כשר סביבם אלא נתון הוא על גביהן ופסול של שמנים הוא כשהשמן פסול נתן על גבי פתילה שהיא כשרה ולא הוא כרוך סביבה אבל אם השמן היה כרוך סביב הפתילה שהיא פסולה אז כשר הדבר כגון קנדולייא של שעוה או שמן צלול בפתילה של קנבו"ס אף על פי שהוא יוצא מן העץ או פתילה של צמר גפן. ואין זה הפי' נראה אלא כי הפתילות שאסרו חכמים בכל ענין המה אסורות לא בזפת ולא בשעוה מכאן ואילך פסול השמנים פשיט' שעוה אצטריכ' ליה מהו דתימא לפתילה נמי לא שלא לעשות ממנה כמין פתילה ארוכה כעין שאנו עושין שקורין קנדולייא משעוה ובפתילה כשרה. וסד"א זה יהיה אסור קא משמע לן דכשר. ולא אסר אלא ליתן חתיכה של שעוה על פתילה וכן חתיכה של זפת וכן חתיכה של חלב. או אפילו מבושלין וצלולין אסור אבל כעין פתילה שעושין שקורין קנדולייא לעשותה בין מזפת בין מחלב בין משעוה הכל כשר ומותר והא דנקט שעוה אצטריכ' ליה ולא נקט ליה זפת וחלב משום דבשעוה הוא רגילות יותר לעשות פתילה כעין מה שקורין קנדולייא בלע"ז.
2
ג׳הלכך קנבו"ס שקורין קנב"א וגם צמר גפן שקורין קוטו"ן שפירש רש"י שאסור לעשות מהן פתילות לפי שהם יוצאין מן העץ ותנן כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. ובלא פירש הגאון קנבו"ס דומה לפשתן שקרוי עץ. ורבינו יעקב פי' לא כי אלא מותר לעשות מהן פתילות וכן הוא מנהג בכל מקום. והיינו טעמא דלא אקרו יוצא מן העץ כדאמרינן פרק כיצד מברכין כל היכא דשקל פירא הדר מפיק גווזא ולא פירא. וגם אמרינן קנבו"ס ולוף אסרה תורה. שאר זרעים דרבנן אלמא קנבו"ס מין זרעים והא דהוצרך להתיר פשתן אף על גב דלאו [עץ] הוא מכל מקום אקרי עץ דכתיב ותטמנם בפשתי העץ וזפת ושעוה וחלב מותר לעשות מהן כעין פתילה ארוכה שקורין קנדולייא בלעז ולהאיר על שלחנו בשבת והא דאמר לא בזפת ולא בשעוה ולא בחלב היינו לתת חתיכה מהן על הפתילה או אם מבושלין הם צלולין אפילו נותן שמן טוב עמהם אסור דרבנן אסרי ולא מסיימי אבל כעין קנדולייא מותר כדאמרינן מהו דתימא לפתילה נמי אסור קא משמע לן. וגמי ספק אם אסור לעשות פתילה ואם כן הוא שאסור כמו כן יהיה אסור לכרוך על גמי פשתן דהא אמרינן (כ"א ע"א) כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו אסור אם לא להקפו' וכן כיוצא בו אמר רב חסדא כן בסמוך.
3