ספר התרומה, פסקים ל״דSefer HaTerumah, Psakim 34
א׳אמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה. התולע הנמצא בפרי אם היה בפרי כשהיא מחובר באילן אז התולע אסור משום השרץ השורץ על הארץ. אבל אם לא בא התולע עד אחר שנתלש אז התולע מותר כל זמן שלא יצא התולע בעודו חי חוץ לפרי. לימא מסייע ליה על הארץ להוציא הזיזין שבעדשים והתולעים שבתמרים דשרו. ותניא אידך לרבות תולעים שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים דאסירי. מאי לאו הא והא בפירא והא דאתלע פירא באיביה אסור והא דלא אתלע פירא באיביה שרי. לא תסייעוה אידי ואידי כגון דאתלע באיביה הא דאתלע פירא שרי הא דאתלע אילנא גופא אסור. תולעים שבעץ האילן דוקא אסירי דיקא נמי דקתני שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים דמשמע בעיקרי העץ. פסק משמע לכאורה דאין הלכה כשמואל מדקאמר דיקא נמי אם כן משמע דתולע שגדל בפרי בעודו באילן התולע שרי מיהו אין לסמוך על זה אלא התולע אסור כשמואל דיש ליישב הלשון כך לשמואל שבעיקרי זיתים בעוד הפרי מחובר בעיקר הזית אסור. והא דקאמר דיקא משום דפשיטא ליה דלא משמע כוותיה אבל תולע שבא בפרי אחר שנתלש אז התולע מותר ודוקא כל זמן שלא יצא חי מן הפרי אבל אם יצא חי מן חלל הפרי אסור אפילו על גג הפרי אסור משום שרץ השורץ על הארץ ואותן פולין ופייש שהן בלא שרביט ולאחר שבשלן מוצא הרבה זיזין שהם כמו זבובים קטנים בקערה כולן מותרין משום שאותן זבובים קטנים אין רגילות ליגדל בגוף הפולין עד לאחר שנתלשו מן הארץ אם כן מותרים. וכי תימא שמא יצאו חוץ לפולין בעודן חיים ונאסרו משום שרץ השורץ על הארץ אין לחוש על זה דאם איתא דיצאו בעודן חיים אין חוזרין עוד לתוך הקטנית אם כן אותם שעכשיו מבושלים והנם בקערה חוץ לפולין מותרין כיון דלא יצאו מחיים לחוץ. ויש מחמירים ונותנין הפולין לבשל במים רותחין שימותו הזבובים מיד בתוך הפולין קודם שיפרשו לחוץ בתוך מים צוננין פן יצאו לחוץ חיים בתוך המים ונאסרו שם ומתים מחמת רתיחת המים ואוכלן בקערה. ואין לאסור הזבובים מטעם שרץ העוף אפילו לא פירשו חיים לפי שהיו פורחין אם היה מניח אותם הא ליתא דהא זיזין שבעדשים וגם שבכליסין אין אסור אלא משום שרץ השורץ ואפילו שרץ הארץ ליכא עד שיפרשו לאויר העולם הוא הדין אינם אסורין משום שרץ העוף.
1