ספר התרומה, פסקים ל״וSefer HaTerumah, Psakim 36
א׳מורנא (ס' ע"ב) דכבדא אסיר דכוורא שרי. תולעים שנמצאו בכבד או בחתיכה של בשר אותן תולעים אסורין דתניא את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה אבל תולעים הנמצאים בחתיכת דג שרי ואמר ליה רבינא לאימיה (אבל עלי) [אבלע לי] ואנא איכול וטעמא כדמפרש אותן של בהמה אסירי משום דבהמה בת שחיטה ושחיטה לא התירה רק הבשר אבל תולעים לאו בני שחיטה נינהו אבל דג לאו בר שחיטה הוא הלכך בין הדג בין התולעים משתרי באסיפה מיהו אפילו של דגים אסירי אף על גב דלא משתכחי בבית הרעי בבית המעיין אלא כי אם בגוף החתיכה כדפסיק תלמודא א' רב ששת קוקאני שרו והלכתא קוקאני אסירי פירוש תולעים שבדג מ"ט כי ניים עייל ליה באוסייה פירוש התולעים שבדגים אין עולה מגוף הדג אלא מעלמא אתו ונכנסים דרך אזנו כשהוא ישן אוסייה אזנו וחברו פרק המוכר את הספינה (ע"ז) ההוא כוורא דיתב' ועיילא טינא באוסייה ומת כן פירש רבינו יעקב. אבל רבינו שלמה פירש קוקאני תולעים שבכבד או בחתיכת בשר ועל זה קשה היכי שרי להו רב ששת הא תניא את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה ואפי' מאן דאסר היינו משום דסבר דמעלמא אתו ולא מגוף הבשר גדלין וא"כ קרא למה לי למיסר.
1
ב׳הלכך תולעים הנמצאים בחתיכת בשר או בחתיכת דג אפי' אינן בבני מעיין דהשתא אינן ודאי דאתיין מעלמא אפי' הכי אסורים התולעים כיון שמחיים של הבהמה באו שם אבל אם לאחר שנשחטה הבהמה באו התולעים בבשר או בדגים או בגבינה מחמת סרחון הבשר אז אפילו התולעים מותרין דאע"ג דפירש על גג תמרה אסור דמקרי שורץ על הארץ ה"מ שפירש מחיים אבל תולעים מתים הנמצאים בקערה שנפלו מן הבשר שהוסרה אין בכך כלום וגם לא חיישינן שפירשו בעודן חיים על החתיכה דמסתמא אותן שהיו לחוץ נפלו כשהדיחו הבשר וכן תולעים הגדלים במים שבכלים או במים מכונסים שעל הארץ מותרים כדתניא מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהם מן התולעים ולא ימנע תלמוד לומר תאכלו מכל אשר במים ואפילו הלכו חיים בדופני הכלים או בדופני הבורות חוץ למים מותרין משום דהיינו רביתייהו אבל אי פרשו חיים בדופני הכלים מבחוץ וכן חוץ לבור ואחרי כן חזרו ומתו אסורים משום השרץ השורץ על הארץ וכן יבחושין קטנים ודקים שקורין משקונש הגדלין בשכר וביין מותרין לשתותן עם המשקה. אבל אם סנן היין או השכר דרך מטלית או תבן ואחרי כן פרחו היבחושין שנשארו למעלה במטלית או בתבן פרחו למטה בשכר או ניער המטלית בשכר אסורין וכן רב פפא לא לישתי איניש שכרא בצבתא באורתא מ"ט דילמא פירש מצבתא ונפיל ליה למנא וקרינן ביה השורץ על הארץ אי הכי אפילו בחביתא נמי לא דילמא פירש לדופני דמנא אמר ליה היינו רביתיה אמר ליה רב חסדא תניא דמסייע לך את נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננן.
2