ספר התרומה, פסקים מ״בSefer HaTerumah, Psakim 42
א׳גיד הנשה תניא גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא וחותך שמנו מעיקרו ומשרשו דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר גוממו עם השופי (צ"ו ע"א) ועוד תניא אחרינא דסבר לא אסרה תורה אלא על הכף בלבד. ורבי יהודה אומר על הירך דכולי ירך משמע ומסתמא כל שכן לרבי מאיר דאסור מן התורה כמו לרבי יהודה יותר על הכף דהא מצריך חטיטה יותר מרבי יהודה ובין רבי מאיר ובין רבי יהודה בדאורייתא שוין אבל רבי מאיר הוא מצריך לחטט אחריו מדרבנן בכל מקום ורבי יהודה לא אסר כלל אפילו מדרבנן אלא מה שאסור מן התורה וכן משמע בעובדא דבר פאלי דהוה מנקר אטמא חזייה שמואל הוה גיים א"ל חות ביה טפי מאן דאורי לך כר' יהודה אורי לך ואמר רב ששת מאן דשקל בר פאלי דאורייתא לרבי מאיר ומאן דשייר מדרבנן לרבי מאיר ולרבי יהודה מאי דשייר אפילו מדרבנן שרי אלמא רבי מאיר ורבי יהודה שוין בדאורייתא. וגם מצריך מדרבנן לחטט ולרבי יהודה לא צריך דאין סברא לומר דבר פאלי נקט מקצת דאורייתא ומקצת דרבנן והכל כרבי יהודה ולרבי מאיר כל דשקל דאורי' דאם כן שלש דאורייתא דהא איכא תנא אחרינא דאמר לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד זהו פחות מרבי יהודה. השתא הלכה כרבי מאיר דאמר גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ולא כר' יהודה דאמר גוממו לחוד דהא אמר שמואל חות ביה טפי ומסיק דהיינו כרבי מאיר ועוד סתם מתני' הנוטל גיד הנשה צריך ליטול שלו כולו רבי יהודה אומר יקיים מצות נטילה כלו' גוממו לבד אף על גב דכמו כן סתם אחרינא כרבי יהודה אין הטבחין נאמנין על גיד הנשה דברי רבי מאיר פירוש משום שיש בו טורח לחטט אחריו ולא על החלב אף על פי שאין בו טורח שישנו בכרת וחכמים אומרים נאמנין על גיד לפי שאין בו טורח כרבי יהודה מכל מקום אידך סתמא הוי בתראה וכן שמנו של גיד אסור דתניא שמנו של גיד מותר וישראל קדושים הן ונהגו בו איסור.
1
ב׳הלכך שחט בהמה ומצא בה ולד שאין לו יותר משמנה חדשים מותר בלא שחיטה לכולי עלמא מכל בהמה תאכלו ואם הוא בן תשעה הלכה כרבנן דאמרי אין טעון שחיטה אבל אם הלך מעט על גבי קרקע או על דבר אחר הוי טעון שחיטה דאין הלכה כרבי שמעון שזורי דקא שרי אפילו חורש בשדה והיכא שמצאו בבטן ולא הפריס על גבי קרקע דמותר בלא שחיטה גם חלבו וגידו מותר כדתניא (צ') גיד הנשה חלבו אסור ונוהג בשליל דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין חלבו אסור ואין נוהג בשליל ואמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מחלוקת בבן תשעה חי והלך לו רבי מאיר לשיטתו ורבי יהודה לשיטתו אלמא רבנן דהיינו רבי יהודה דשרי בלא שחיטה שרי גם חלבו וגידו ומיהו לכולי עלמא דמו אסור דאמר רבי יוחנן אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו. (ע"ה ע"א) והיכא ששחט בהמה ומצא בה בן תשעה חי והאם נמצאת טריפה דהשתא אין שחיטת האם מועלת לשליל אמר רבי יוסי לדברי המתיר אוסר ולדברי האוסר מתיר פי' לרבי מאיר פשיטא ישחוט השליל ומותר אבל לרבנן אינו מועיל שחיטת שליל שתלוי בשחיטת אמו והרי היא טריפה ורבא אמר ארבעה סימנין אכשרה רחמנא והיכא שאין סימני אמו מועילין לו יועילו לו סימני עצמו וכן הלכה כרבא וגם כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי אמי דקאמר הכי אמר ליה יישר וכן אמר רבי יוחנן יישר אבל פחות מבן תשעה נראה שהשליל אסור דכיון ששחיטת אמו אין מתירו לפי שהיא טריפה שחיטת עצמו אינה כלום דאלו היה ילוד היה נופל ואסור וכן הוא השתא לכך כשנמצאת האם טריפה טוב לאסור כל הולדות שימצא בתוכה דאינו בקי להכיר מתי יש לו לולד תשעה חדשים.
2